@NeilMegas תגיד ניל, העלוב נפש הזה רועי צורף עוד חי? כי אני רואה שהפסיק לקחת את הכדורים שלו ושוב הוא מרייר כמו אחרון הנאצים ״ציונים, ציונים״. נסה לעזור לו.
@clothedw_thesun@truthadvisors At least learn some history, ignorant. Our militias were born only after your people showed us (1920, 1921, 1929, 1936-39, 1947) that you don’t understand nothing but force. You still don’t get it.
@FranceskAlbs Francesca, lovely to see how with any day that passes by - your bizarre faces become more uglier because of the poison you contain and the frustration that eats you from the inside. you’re a ridiculous antisemite joke.
A devastating reply to moral philosopher Jeff McMahan on the Gaza war, by Quassim Cassam (@QCassam). Frankly, I’m amazed—in a positive way—that Cassam managed to get this response published in an academic journal like Analyse & Kritik. He did face pushback from the editors, but they ultimately treated him fairly. Kudos to them.
McMahan is one of countless academics who seem to have suspended their critical faculties when it comes to the Gaza war, and Cassam doesn’t pull any punches in exposing this.
McMahan’s claim that everything horrendous Hamas has done has been done “to a much greater extent” by Israel is, Cassam argues, “not only false but ludicrous when the evidence is properly considered.”
In his effort to downplay the sadistic atrocities committed on 7 October, the distinguished bioethicist even ends up parroting Hamas propaganda. This, Cassam rightly argues, is “the single most pernicious aspect” of his argument.
From a moral point of view, nothing Israel has done during this horrible war even comes close to what Hamas did on 7 October. There has not been a single instance of Israeli soldiers executing women and children at close range, engaging in mass rape, abducting babies and the elderly, or parading mutilated corpses through the streets in jubilation—the kinds of atrocities Hamas deliberately committed that day. Hamas maximizes civilian casualties; Israel tries its best to minimize them.
Yet the moral pressure on academics to toe the anti-Israel line is so immense that even a distinguished ethicist like Jeff McMahan can become blind to this stark moral divide. Worse still, he can end up pretending that the moral divide runs in the opposite direction—that Israel is “much worse” than Hamas.
Thank you for this public service, Quassim. Not everyone in academia has gone crazy, phew.
https://t.co/StzBQSZC1T
@watanserb_news And this is why you are being knocked on your heads and loosing again and again. Because you are so stupid to hate us more than you love you children.
I made a Palestinian NAZA. But instead of anonymous testimonies, I took public testimonies of Hamas terrorists from the October 7th massacre and recut them on artsy silhouetted rooftops. Here's a short clip. Enjoy!
נחשפתי לתמלול המלא של הסרט נז"א
כבר בקריאה ראשונית הבנתי מהר מדוע רבים מחבריי העיתונאים שכן הותר להם לצפות בסרט ראו בו יצירה אנטי עיתונאית שלא עומדת בשום סטנדרט בסיסי של בדיקת עובדות.
מצאתי עשרות מניפולציות וקביעות מנותקות מהמציאות ונעדרות היגיון בסיסי.
נעזרתי בדברים שכתב סא"ל במיל' יאיר מירון, קצין מודיעין ששירת מ-7 באוקטובר בחמ"ל החטופים והנעדרים ומכיר היטב את הליכי אישור תקיפות וריכזתי את עיקר הרשמים:
1. עוד לפני שאגע בעובדות עצמן, כפי שכתבה כבר נריה קראוס, ההחלטה להתמקד באמצע הסרט דווקא בהיסטוריה של הקמת תל אביב לפני 120 שנה לא נעשתה בחלל ריק אלא כחלק מבניית נרטיב אנטי ציוני שמערער לגמרי על יסודות הקמת מדינת ישראל ומציג במניפולציה קולנועית גם את הקמת המדינה וראשית המפעל הציוני כאירוע 'ג'יינוסייד'
2. ולתוכן: אנשי 8200 מוצגים בסרט כמי שמאשרים את התקיפות, למרות שלא רק שהם לא מאשרים אותם, רובם המוחלט אינו חשוף לכל שלבי העבודה של יעד ואישורים.
אנשים שתפקידם להביא אינדיקציה מודיעיניות בלבד של הימצאות יעד וכמות אנשים בסביבתו וכלל לא חשופים לשלבים שבאים אחריהם (מפקדים, מומחי אוכלוסייה, חי�� אוויר, משפטנים ועוד) משלימים בפועל את התמונה לבד - ומגיעים למסקנות שגויות לחלוטין ובפועל מתארים אירועים שאין היתכנות שהתרחשו בצורה המתואר��
3. אחת הדוגמאות לכך היא טענה שעולה בסרט שלפיה צה"ל מפציץ בלי אבחנה בניינים בשכונות שבהן התפנו 75 אחוז מהאזרחים - גם אם רבע מהבניין מאוכלס והורג כך עשרות חפים מפשע בכל הפצצה.
זה כמובן קשקוש מוחלט. שקר. אז איך הגיעו למסקנה הזו? אחד מהמרואיינים מספר על אלגוריתם שמציג את תפוסת הבניינים על מפה לפי צבעים ומסביר שמפציצים בניינים שמסווגים כ'ירוק' (לפי הסרט ירוק - 25 אחוז תפוסה)
דוגמא מתמלול הסרט
"דובר: ההנחה הכללית הייתה שאנחנו מפציצים בניינים שנמצאים באזורים שפונו ב-75 אחוזים מהאזרחים, לפי האלגרותימים יש 25 אחוז שנוכחים שם.
מראיין: מה התפיסה שלהם? כאילו אמרנו לאנשים ��אלה להתפנות. מי שנשאר - בעיה שלו?
דובר: כן
מראיין: ומה לגבי אנשים שלא יכולים להתפנות? נכים, אנשים שמפחדים להתפנות כי גם תוקפים אותם במקום אחר
דובר: שיהיה להם בהצלחה
בהמשך המרואין מעריך כמה ��נשים מתו בהפצצות כאלו. המרואיין מחשב מספר קומות ודירות ומעריך שגרו בבניין 320 איש ולכן 80 אנשים חפים מפשע מתו. אלא שאין שום היתכנות שאירוע כזה אכן קרה, להיפך.
כל תפקידו של הכלי הזה הוא לאמוד תנועות אוכלוסייה לפני תמרון כדי לא לסכן כוחות ולא לסכן את האוכלוסייה, כשצה"ל אמור להיכנס פנימה לאזור שבו מתקמקמים אלפי מחבלי חמאס בשטח בנוי בשכונה שנבנתה כתשתית צבאית עם מטענים, תת קרקע ועמדות לחימה.
בשטח הספציפי שבו צה"ל מתמרן 99 אחוז מהבניינים ריקים מאדם - האוכלוסייה שלא יכולה להתפנות שעליה אברהם מדבר בסרט (נכים וכו') מתרכזת במתחמים הומניטריים ידועים ומוכרים בתוך האזור ��בו מתמרנים בו והאזור הזה אסור לירי.
מעבר לכך, לפי סא"ל מירון, התפוסה המוצגת בסרט כ'צבע ירוק' - 25 אחוז, היא למעשה בכלל 0-25 אחוז תפוסה, אבל בפועל רוב הסיכויים שיעד שעבר כ"כ הרבה סינונים (הצלבות מודיעניות, עד כמה חשובה תשתית הטרור שם, פעולות פינוי) בשלב הזה בכלל ריק ��גמרי מאדם - כי זו המציאות בפועל באזור שפונה. הסיכוי שיעד כזה שמסומן ירוק לא ריק לגמרי מאוכלוסייה אפסי, מאחר שעד שיש תקיפה באזור שיש בו תמרון יש שלל פעולות אחרות כדי להביא את המספר הזה ל-0
נראה שהחייל שהתראיין הסיק מסקנות מכלי מודיעני שהפעיל שתפקידו סך הכל לאמוד תנועות אוכלוסייה ברצועה והסיק שהוא נועד כדי להרוג עשרות חפים מפשע בכל הפצצה. מצוין גם שבמואסי האלגוריתם מראה 300 אחוז בלי ההקשר המתבקש, שהמואסי הוא אזור הומניטרי גדול שבו אין פעילות צבאית - כלומר כל תכליתו לשמור על האוכלוסייה.
4. בהמשך עולה טענה שלעזתי אין דרך לדעת מהו אזור הלחימה וש"אף אחד לא מחלק כרוזים" - עוד מניפולציה.
יש סדר פעולות שכל מי שעוקב אפילו ברמה התקשורתית הבסיסית אחר הלחימה כבר מכיר - הכרזה של דובר צה"ל בערבית, פרסום מפות עם הסברים וחצים ומה לא. וכן אפילו כרוזים מהאוויר. איך אפשר בכלל לטעון דבר כזה.
רק בהערת אגב אזכיר שהאירועים הקשים ביותר בלחימה היו של מחבלים שיצאו ממנהרות או ממסתורים אחרים לזמן קצר מאד, הניחו מטען וחזרו חזרה. כך באירוע הפומה במטענים שהודבקו על טנקים ועוד. זירת לחימה היא אירוע מורכב מאד, חמאס שינה מהר מאד את האסטרטגיה שלו ללוחמת גרילה וזה הופך את הלחימה למורכבת עוד יותר ולכן הצגה נטולה מהקשר עובדתי היא דבר מאד בעייתי. ובאופן כללי צה"ל בחר לעתים רבות לוותר על ההפתעה ולהקריב יתרונות טקטיים כדי להזהיר אוכלוסייה אזרחית.
5. כל נושא פינוי האוכלוסייה מוצג בצורה מניפולטיבית מנותקת הקשר, "ישבתי בישיבות עם בכירים מאד שכאילו מדברים על להניע את כל תושבי האוכלוסייה שמצפון לנצרים לדרום בלי לכוונה להחזיר אותם", אומר אחד הדוברים בלי שמוזכר שהתוש��ים חזרו לצפון ולעיר עזה שנה אחר כך (ואפילו כבר בדצמבר 2023 לשכונות בצפון שפונו וצה"ל נסג מהם).
כמובן שאין מילה על הלחצים של חמאס על האוכלוסייה לא להתפנות (כמו בג'בליה) למרות שמדובר באזור לחימה רווי בתשתיות שחמאס עצמו בנה במשך שנים באופן שמסכן מאד את האוכלוסייה.
6. אחד מהמרואינים אומר בסרט: "טענה של מגנים אנושיים ובתים היא מגוחכת. היא פשוט לא נכונה. אנחנו מפציצים אותם בבתים כי ככה אנחנו מוצאים אותם". עוד שקר שכל מי שבעל היכרות בסיסית עם חמאס ומאפייני הלחימה בעזה מכיר.
מלבד מתחמים בודדים שגם הם בתוך האוכלוסייה, אין לחמאס 'בסיסים'. מתחמי הלחימה הם בתוך השכונות - כוללים אמל"ח שמונח בנקודות מפתח, מעברים בין קירות, וכמובן גם מתחמי שיגור רקטות. יש לזה מאות תיעודים וראיות.
7. עכשיו בוא נדבר קצת על נז"א - ככלל, הסרט מציג מערכת מורכבת שצה"ל בנה במשאבים ובכוח אדם רבים כדי להתמודד עם לוחמה בשטח בנוי כאילו נועדה לפגוע בפלסטינים בעוד שכל הסימנים מראים שזו מערכת שמטרתה לצמצם פגיעה באזרחים.
באופן טבעי השקר על נז"א 500 (אירוע שכל האינדיקציות מראות שלא קרה, שאפילו המרואיין עצמו לא בדיוק יכול לספר אם הוא קרה ולא רק שנכנס לסרט אלא גם הפך לפרומו שלו) תפס את מירב תשומת הלב אולם עיון בכל התמלול ותיאור המערכת מראה ��"כ הרבה מניפולציות וסתירות פנימיות: המלצות טכנולוגיות מוצגות כהחלטות למרות שתהליך הפללת היעד מצריך עוד הצלבות ואישורים. אמדני סיכון הופכים למספרי הרוגים - למרות שהמערכת בכלל נועדה לצמצם את הפגיעה בפועל.
מוצגת טענה שמערכת עם אחוזי דיוק של 85 אחוזים מחליטה מי יחיה ומי ימות, על אף שהמערכת הזאת (לפי סא"ל מירון) היא רק אינדיקציה לאיתור ולא מחליפה את שרשרת האישורים - הפללה, בדיקת אזרחים התאמת חימוש ועוד.
כך גם בטענה לנז"א 20 - מוצגת כיעד ולא ככזו שהיא אמדן סיכון ותקרה לדיון ולא תוצאה. ע"פ סא"ל מירון, בדיונים שהכיר היטב נבדקו עוד אלמנטים של אוכלוסייה, פינוי אזרחים, ח��ש לחטופים, חימוש, עיתוי ופעמים רבות ההתקיפה שונתה או נעצר גם שהייתה מתחת לרף שנקבע - כל זה בליווי צמוד של משפטנים.
אלו שרשרת פעולות שמוכיחות את ההיפך הגמור מהתיאוריות של היוצרים לג'נוסייד. הרי גם אם נלך לפי גרסת חמאס הקיצונית ביותר, שרק 20 אלף מההרוגים בעזה הם אנשיו מתוך 70 אלף (בלי אנשי ג'יהאד וארגונים אחרים), הרי שאם התיאוריה של אברהם כפי שמוצגת בסרט נכונה מספר ההרוגים היה אמור לעמוד על חצי מיליון.
8. יובל אברהם עושה עוול להרבה ישראלים - אבל אני רוצה להאיר דווקא נקודה אחרת: לדעתי אברהם עשה עוול גדול לעיתונות ובפרט לעיתונאים ישראלים ישרים והגונים, דווקא כאלה שהיו מאד ביקורתיים כלפי הצבא ומדיניות האש בלחימה. אני מעריך שגם הם קיבלו מידעים ראשוניים רבים אבל מה שהם פרסמו היה רק לאחר בדיקה הצלבה ותגובות. הוא בחר בדרך הקלה, לחבור לעורכים שיאפשרו לו לפרסם עבודה חצי אפויה, כל אחד יכול לדמיין מה היו שיקוליהם
הייתי בהקרנת הבכורה של הסרט נז״א בארה״ב. השקה בלב מנהטן, בלינקולן סנטר, מול קהל אמריקאי בפסטיבל הסרטים של ניו יורק. רציתי לצפות בעצמי, ואני מרגישה שפוספסו כאן בדיונים כמה נקודות מהותיות, ושחלק מעמיתיי גם עשו הנחות ליובל אברהם. דיסקליימר: אני כותבת את זה מנקודת מבט של עיתונאית בארה״ב כבר מספר שנים, מכירה היטב את השיח הקיצוני בשמאל ובימין האמריקאי, ורואה גם מהעיניים האלה את הסרט, שמתוזמן בהשקה בארה״ב רגע לפני אירועי הזיכרון של 7 באוקטובר.
כמו שחלק מעמיתיי כבר אמרו, ברמה העיתונאית גם אני ראיתי בעיות מקצועיות של תיאורי אווירה והערכות כלליות שהמרואיינים נותנים, ללא דרך אמיתית לאמת, לבחון או למסמך אותן. יובל אברהם הציג את עצמו על הבמה הערב כעיתונאי חוקר – כלומר הוא אמור לקבל על עצמו סטנדרטים עיתונאיים, אלא שהסרט במקרים רבים לא עומד בהם על המסך. כישראלית בקהל חשוב לציין גם שיש גם תקלות תרגום בכתוביות שהופכות אמירות של חיילים שהופכות אמירות של חיילים לקשות יותר. אבל אני רוצה לדבר על נקודה רחבה יותר שחומקת לה בתוך הדיון הפנים-ישראלי, ולדעתי יש לה השלכות מרחיקות לכת – וזה החיבור המטריד שהסרט עושה בין המלחמה בעזה, לבין עצם הלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל בכלל.
באופן מהותי המסר של הסרט נוגע למשהו הרבה יותר גדול מהמלחמה הנוכחית – בעיניי הסרט מייצר נראטיב שקרי ומשוואות שגויות שמנתצות את לגיטימיות המפעל הציוני מראשיתו, מקעקעות את הישראלים באשר הם בהתבסס על סיפורים שרובם המוחלט לא זוכים לתאריך או מידע קונקרטי, וכוללים הרבה מאוד הערכות של מרואיינים שמדברים באופן לא ספציפי.
הסרט פונה לפרוגרס השמאלני האנטישמי בשפה ובמונחים שלהם, וכך גם לימין הקיצוני. נז״א מציג עדויות קשות, יש ערך אמיתי בלחקור ולבקר, ורצוי שנדע לעשות את זה. אלא שבסרט הזה, במבחן התוצאה, ניתנת באופן מניפולטיבי במה ולגיטימציה לטיעונים נגד קיומה של מדינת ישראל וחיים ישראלים בארץ ישראל. הסרט מאשים דה-פקטו את הישראלים כולם, וכמעט את עצם קיומם במקום מושבם. יוצרי הסרט מסבירים שהמקרים שמתוארים נעשים בידי האליטה הישראלית: ״השמאלנים״ במודיעין הם אלה שנוהגים כך – מעין אמירה שהצופה הרגיל מבין ממנה: אם אפילו הם מדברים ככה על רצח עזתים ולקחו בכך חלק, אז רק תדמיינו מה אחרים אומרים ועושים. זה גם משתקף מהצילום על גגות תל אביב. ניסיון לקעקע את העיר היחידה שעוד איכשהו נתפסת מחוץ לגבולות ישראל כעיר ליברלית דמוקרטית. ישראלים בתל אביב (ומחוצה לה) נאבקו על קיומה של ישראל כדמוקרטיה, פיזית, במחאות, וספגו אלימות, כולל במחאות להפסקת אש בעזה. יובל אברהם מסמן בדרך לא מאוד עקלקלה את התל אביבים השמאלנים האלטיסטים כפעילים של ג׳נוסייד, רצח עם. כלומר, המסר הוא: אפילו האליטה, זו שהייתם חושבים שהיא ביקורתית ושיש לה עמוד שדרה מוסרי – אפילו הם – בהמוניהם – בני זונות רוצחים. ומכאן זה משליך כמובן על כל השאר.
המסקנות של הצופים הן לא על אחריות היוצר, אבל העריכה מאוד ברורה ומכוונת למסקנה אחת. בעולם של דימויים ותמונות הסרט עושה עריכה מניפולטיבית להקמת העיר העברית הראשונה – ומייצר קו ישיר בין הקמת תל אביב ל׳ג׳נוסייד׳ כלשון הסרט. הסרט קופץ ומערבב בין תמונות של הקמת העיר תל אביב, תוך ניתוץ בתים ערבים באותם ימים, ואז, בקרוס, קאט ל: השטחת עזה, ׳ג׳נוסייד׳. החיבור הזה מוחק בתוכו כל דבר טוב וחיובי, ממאמצי שלום, ועד תרבות וקיום חברתי בישראל, באבחה אחת. כשרואים את הסצינה הזאת וקושרים אותה לקונטקסט של הסרט, דבר אחד ברור – הג׳נוסייד שאתם רואים שמתרחש בעזה – בדרך זו קמה ומתקיימת מדינת ישראל, באופן לא לגיטימי. כלומר, הסרט עושה שימוש בכלים קולנועיים אפקטיביים ובסיפורים שחולקים חיילי צה״ל, באופן שמקעקע את כל אירוע הקמת המדינה וקיומה כאירוע ג׳נוסיידי. המסקנה של הצופה היא: החטא הוא קדמון וכל העץ מורעל.
אני מכירה היטב את התפיסה האנטישמית והאנטי ישראלית בקרב קיצונים בשמאל ובימין האמריקאי והבינלאומי. אני חיה בתוך האקלים הזה, אני מדברת עם האנשים האלה (שהולכים ומתרבים) יום יום. הקטע הזה בסרט הוא במקרה הטוב היתממות, ובמקרה הרע האשמה שכל כולה שיתוף פעולה והתכתבות עם הטענה לפיה אין מקום לישות ציונית בארץ ישראל, ומתחברת ישר לקריאות ששמעתי במו אוזניי בהפגנות שסיקרתי: ״מהנהר ועד הים״ ו-״לבנה אחר לבנה, חומה אחר חומה, ישראל תיפול״. יובל אברהם חוזר ואומר שהסרט הזה נועד לישראלים, אבל בפועל זה בדיוק הרגעים שהרגשתי שהישראלים היו גם תפאורה למען נראטיבים נוספים.
הסרט חסר בקונטקסט. אין מספיק על 7 באוקטובר. אין קונטקסט על מי הם פעילי חמאס. ואני יכולה להרחיב עוד ועוד >>>
BOMBSHELL: Motaz Azaiza admits he filmed Israeli hostages being beaten in the streets of Gaza on October 7, and deliberately never published it, to protect the identities of the people beating them.
He did post other October 7 footage that day, celebrating the attack. He quietly deleted it later.
Azaiza is an influential "photojournalist" from Ghazza. TIME named him to the TIME 100. He was nominated for the 2024 Nobel Peace Prize. CNN, the Guardian and Sky all interviewed him.
Ms. Rachel Griffin-Accurso, who has 16 million subscribers, made a video for preschoolers introducing "my friend Motaz." She deleted it later.
Two weeks ago, he did a 3 hour and 38 minute interview in Arabic.
He made a number of EXTRAORDINARY admissions.
🧵
שימו לב למה שאורטל דיין (שהיתה עמוק בשמאל ומצביעת חד"ש) מספרת כאן.
על הטלפון שקבלה מעיידה טומאה סלימאן.
על הפניית הגב של המפלגות הערביות ליהודים שתמכו בהם ואבדו חברים ומשפחות בטבח ה7 באוקטובר.
"הבנתי שאני לא יכולה לסמוך על האנשים האלה, זה לא אינטלקטואלי זה הישרדותי"
@gontarzn ניר, במדינה דמוקרטית מותר לשני היצורים האלה להגיד בטקס שעמם רוצח ברגעים אלה ממש פלסטינים. חופש ביטוי - מותר. אבל בדמוקרטיה גם מותר להגיד מנגד שהם חלאות ובוגדים. ככה זה. דמוקרטיה, והיא לא רחוב חד סטרי בשירותכם כשנוח לכם.