LaTraza

[LaTraza @LaTraza26]

זה לא שהיא הייתה שוקקת חיים או מזמינה בצורה יוצאת דופן, אבל משהו באוויר הנעים, בקרבה שבין הבניינים וגובהם הנמוך הרגיש לי נעים.
#שימורוזהות @DinurSharon

[LaTraza @LaTraza26]

אני כבר מכירה כמעט בעל פה את רחוב חניתה, ובמיוחד את מבנה השיכון הפינתי בחיבור עם רחוב אבא הלל סילבר. אל המבנה הגעתי דרך גשר קטן מכיוון הרחוב, מולי נשקף נוף העיר חיפה. משני צידי המבט שלי "בנייני הרכבת" של שנות ה-60 וביניהם החצר המשותפת.

[LaTraza @LaTraza26]

ישר הבחנתי בתריסים הרעועים לצד חבלי הכביסה הבהירה המלטפת את חזית הבניין. בין חלון לחלון עיניי נתקלו בגופי המזגנים הכבדים. עמדתי בקומת העמודים הפתוחה ובמשך כמה דקות רק התבוננתי בחצר.

[LaTraza @LaTraza26]

@DinurSharon החיבור לקרקע ממש חשוב. מהמם :)

[LaTraza @LaTraza26]

איך אני שונאת ארכיאולוגיה. כל אתר קדוש הופך לאטרקציה המונית. זה כמו לקחת זיכרון ולפרסם אותו ביד 2 להשכרה. למסחר את העבר. שלא נדבר על העלות הכלכלית העצומה, בשביל לגלות עוד פיסת חרס זעירה יעבדו עשרות אם לא מאות חופרים, תרתי משמע, במשך חודשים במקרה הטוב, שנים במקרה הפחות טוב.

[LaTraza @LaTraza26]

@The5thFacade @DinurSharon אני הכי שונאת להיתקל בשאריות טונה על המדרכה. או קוטג׳ שהתייבש. אבל אני הכי שונאת לראות גורים חדשים, חסרי בית. האוכל המפוזר רק גורם לחתולי הרחוב להתרבות. זה לא באמת עוזר, רק מחמיר. לעוד חתולים אין בית. אז גברת מאכילה, אם את באמת רוצה לעזור תקחי לך חתלתול ותשאירי את המדרכה נקייה.

[LaTraza @LaTraza26]

@bicyclelaness מעניין איך שחוויה יכולה להשתנות מקצה לקצה בין מקומות. נסיעה בתחבורה ציבורית יכולה להיות כלכך שונה במדינות אחרות. באירופה למשל, נסיעה ברכבת או באוטובוס יכולה להיות חלק כלכך מהנה בחופשה :) כמה שתרבות משפיעה על תחושה.

[LaTraza @LaTraza26]

@Florence0__0 @DinurSharon הכי מדויק ונכון. המדרכה היא חלק בלתי נפרד מהרחוב. והרחוב הוא חלק בלתי נפרד מהעיר. ההליכה בו, מיועדת לכולם. לא לחלקם.

[LaTraza @LaTraza26]

אולי יום אחד, כשנתגעגע, נוריד אפליקציה שתדמה ריח של דפים ישנים. רשרוש של נייר. רק כדי להיזכר איך זה הרגיש כשסיפורים עוד היו זקוקים למקום לנוח בו.
#שימורוזהות @DinurSharon

[LaTraza @LaTraza26]

פעם לספריות היה ריח. ריח מאובק כזה של דפים ישנים. ערימות מסודרות של זיכרונות. עגלות עמוסות בספרים שיצאו לטיול וטרם חזרו לביתם. להיכנס למסדרון של ספרים הרגיש כמו מחבק. עוטף. בין המדפים מידי פעם יכולת לפגוש בעיניים סקרניות. כאלו שמחפשות לגלות דבר חדש. לדפדוף היה מגע נעים. רך.

[LaTraza @LaTraza26]

ברשרוש הנייר היה משהו מרגיע. משקיט. רק שהיום הספרייה היא כבר לא רק בניין, היא ענן. ענן דיגיטלי כזה כבד אך גם חסר משקל שמרחף לו בחלל, לא מתחייב למקום מסוים. לא מחובר ביסודותיו לקרקע. לענן אין ריח או מגע פיזי. בענן כל אחד חוקר לבד, לא ביחד.

[LaTraza @LaTraza26]

גם היום, השאלה מה באמת קרה שם נותרה נעולה מאחורי הדלת.
נכתב לזכרה של תאיר ראדה ז"ל.
#שימורוזהות @DinurSharon

[LaTraza @LaTraza26]

יש מקומות שמרגישים כבדים עוד לפני שאנו מצליחים להסביר למה. אולי משקל הקירות מכיל בתוכו גם סודות. בתיכון שלי צעדתי כל יום בין קירות שספגו משהו שלא פגשתי מעולם. רק אחר כך התחושה קיבלה שם. תאיר, שנרצחה שם ב-2006. בקצה המדרגות ניצבו "השירותים המקוללים", באותו חדר קטן שעבר שינוי יעוד.

[LaTraza @LaTraza26]

השינוי כמעט מינורי, משירותי בנות לשירותי מורות, כאילו מנעול ושלט יכולים להעלים טראומה. בעוד שבתי ספר בארה"ב הופכים בעל כורחם לאתרי הנצחה לאחר ירי, אצלנו נראה שמטשטשים זיכרון דרך שגרה. עבורי, הניסיון "לנרמל" את המרחב רק הפך אותו למסתורי יותר.

[LaTraza @LaTraza26]

הספסל בדרך הביתה
הספסל בפינה הימנית בתחנה המרכזית בירושלים היה נקודת האור בדרכי הארוכה מבה"ד 1 לביתי שבגולן. הוא היווה עבורי אי של שקט, מפגש או שיחה מעניינת, שסימלו עבורי את המעבר המרגש מנופי המדבר החמים אל הירוק המוכר של הבית והמשפחה. #שימורוזהות @DinurSharon