כשמדברים על לוחמות בצה"ל, אני נזכרת בסרטון הזה של בנט מתחילת המלחמה.
בענווה גדולה, הוא מודה: "אני טעיתי בעבר לגבי נשים לוחמות - ��ן הצילו חיים והרגו מחבלים. יש מקום ללוחמות בכל מקום בצה"ל"
הגדולה היא גם לדעת להודות בטעות ולהתגמש לפי המציאות. חבל מאוד שיש כאלה שמקדמים אג'נדה - נגד נשים, נגד צה"ל ובעד השתמטות.
מזכיר שוב: בתחילת המלחמה היה צוות במטכ"ל שכל ייעודו היה טיפול אגרסיבי באירועים תקשורתיים שיש בהם פוטנציאל לפגיעה בתמרון הצבאי, כך למשל נשלל אירוע הפצצת בית החולים אל אהלי תוך זמן קצר והפייק של אלג'זירה התהפך עליהם. האם יכול להיות שהלכנו אחורה דווקא בנושא הכל כך חשוב הזה? התחום היחיד שבו לאויב יש עלינו יתרון?
לך, המלש"ב החרדי שמתלבט.
כשאומרים לך שאם תתגייס תודר מהחברה זה פשוט שקר.
שבת האחרונה, הייתי בביתר. חיכיתי לחבר מתחת לבית, עם הנשק עליי. תוך 20 דקות ניגשו אליי שישה אנשים שונים לשאול אם אני צריך משהו והאם אני רוצה לבוא לסעודה אחת לפחות. במהלך השבת הסתובבתי בעיר,
Now that we’re out, I can speak freely about some of the things I’ve learned having accidentally found myself in a war zone, hunkering down with Israelis and other tourists in Tel Aviv shelters:
- I appear to have underestimated the power of trauma bonding
- Israelis’ insistence of living as normal of a life as possible under the most abnormal conditions is truly something to be in awe of
- there’s this thing you can do where you enter a liminal space of half-sleep so you straddle the awake world and the sleep world so you never miss a siren
- your high cortisol + adrenaline levels become a new baseline and your awareness of it fades away
- every barrage is a game of Russian roulette. Knowing your life is at the mercy of both technology and fate permanently changes the chemistry of your brain cells
- there is something truly clarifying about being in a shelter while hypersonic missiles dance overhead. You look at the person you’re in the shelter with - is this the one I want to share the terror of imminent extinction with? Have I lived well? Did I treat my family and friends right? Have I forgiven?
- while I was afraid on several occasions, I still consider it the privilege of a lifetime to witness history in the making
- the frisson of real danger cannot be replicated in our safe, prosperous societies back home. It is invigorating and forces one to jettison all utopian and luxury beliefs
- it’s inspiring to see young people exhibit qualities that in the West hasn’t been seen since WWII - resilience, duty and sacrifice
- the delta between what was going on in the kinetic war and the information war was observable; too many lies were spread in the fog of war which were far too easily believed (some big account confidently asserted that 1/3 of Tel Aviv was destroyed, which I could see with my own eyes was clearly not the case)
- there is a lot more diversity of opinion inside Israel than is apparent from the outside
- the shared, bedrock consensus that has been hammered into the consciousness of Jews because of their deep history and sense of self is a great strength the West sorely needs to emulate
אברום תומר, ראש מחלקת מדיניות חינוך בפורום קהלת: ״טוענים שאנחנו כביכול ארגון אמריקאי שמייבא את חוליי המערכת האמריקאית והפרטה. אבל המודלים שאנחנו שואבים מהם השראה הם מדינות סוציאליות דמוקרטיות, מדינות עם מערכת ציבורית הרבה יותר חופשית״.
הפודקאסט שלי הוא פודקאסט לאנשים חושבים. שלא מגבילים את עצמם למחנאות אוטומטית. ואברום בא לנצל את הבמה עד הסוף, לשחוט מיתוסים חסרי בסיס ולהציע חזון מאד אופטימי:
- למה לא צריך כיתות יותר קטנות או יותר מורים?
- איך נדחפים לחינוך המיוחד ילדים שלא אמורים להיות בו, כפי שתווי נכה או פטור מתור מחולקים במדינה ללא אבחנה?
- מדוע מה ששמעתם על עמדת פורום קהלת בנושא חינוך שגוי מהיסוד?
- איך זה שלאף אחד אין מושג מה באמת לומדים הילדים, ללא שום מנגנוני מדידה והערכה רציניים?
- ובעיקר: איך הופכים את מערכת החינוך לחדשנית, עם יוזמות מהשטח, חשיבה מחוץ לקופסה והתאמה של המערכת לתלמיד ולא של התלמידים לצרכי המערכת?
מבטיח לכם שיחה סופר מעניינת ואופטימית.
חפשו דעה לא פופולרית ביוטיוב ובאפליקציות הפודקאסטים או בלינקים שאצרף בתגובה
@Israel_Shamay@MakorRishon@karash_hodaya@SHIRELDILLER הצחיק אותי שקראתם לרון ביטון מוסיקאי אנונימי. אין לי עניין בבחירת השיר לאירוויזיון. אבל עניינית, יש ממש בטענות ��בוועדה יושבים נציגים שיש להם עניין אישי בבחירת היוצרת והזמרת. נשמע שהתייחסתם לטענות האלה בביטול.
"בכל פעם נגלה שיא חדש. זוהי תפארתו של אדם, זהו חביונה של ההיסטוריה, זוהי גדולתה של אומה - הסתערות מתמדת אל על, אמונה בחזון אחרית הימים, שאין לה אחרית."
זה ציטוט של בן גוריון משנת 1951 מתוך ספרו המצוין של @haggai_segal על בן גוריון עצמו.
כשקראתי את זה לא ��כולתי שלא לחייך ולחשוב שזה בעצם הייתה דרכו ושפתו של הזקן לעשות ששון שאולוב של תקופתו.
הזקן מדבר על כוחו של העם היהודי והאדם היהודי והאמונה בחזון הציוני. למעשה בן גוריון אומר פה - יהיה לי עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב... האמונה בעצמנו, בווינריות שלנו כאומה, ביכולת שלנו לשאוף לגדולה וגאולה, בסיפור היהודי - היא אמונה נצחית שבזכותה שרדנו אלפי שנים, בזכותה הקמנו את המדינה ובזכותה אנחנו נתגבר.
כשבן גוריון אומר את הדברים האלה, מצבנו לא היה משהו, בלשון המעטה. ההווה היה קשה מאוד והעתיד בסימן שאלה. 74 שנים אחרי מתוך הכאב פורץ לחיינו שאולוב ומזכיר לנו שלמרות הכל, יהיה יותר טוב, זה בכוחונו, זו התקווה שמניעה אותנו, זה הסיפור שלנו וזאת האמונה שלנו.
"בדרך אמונה בחרתי, ובדרך אמונה שבתי" כתבה אגם הגיבורה על לוח מחיק במהלך טיסת המסוק שהחזירה אותה הביתה. אחרי 15 חודשים בגיהנום זה היה היה הדבר הראשון והחשוב ביותר שהיא בחרה לומר. בזכות זה היא שרדה.
אותה אמונה של דוד המלך, בן גוריון, ששון שאולוב ואגם ברגר היא הסיפור שלנו.
יהיה לי עוד יותר טוב נשמע בשנה האחרונה כמו רעיון מנותק ותקווה רחוקה שלא תואמת לכמות הצער והקושי שקורעת לנו את הלב מאז ה 7.10.
למרות כל זאת, הפזמון הקליט הזה הצליח לחדור את שכבות הכאב ולהצית זיק של תקווה, חיוך ושמחה, כי בתוכנו אנחנו כולנו מאמינים בני מאמינים.
בניגוד לניסיון של אויבנו לשבור את רוחנו, אנחנו כן ננצח. יהיה לנו עוד יותר.
אני ממש מבקש שתקחו כמה דקות ותקשיבו לדברים של @KalmanLiebskind בועידה שלנו היום ב @MakorRishon ומרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא.
היו כותרות של הנשיא, של שר האוצר. אבל הקטע הזה יותר חשוב.
החברה החרדית שבוחרת שלא להושיט יד לאחיה, תיזכר לדיראון עולם # הציבור הדתי לאומי שתהה מי קרוב אליו יותר, הקיבוצניק משמרת או החרדי מבני ברק, קיבל במלחמה תשובה חדה # מצביעי מפלגת "הציונות הדתית" – ברצועת עזה, בלבנון ובהר הרצל – רשאים להרגיש שגנבו להם את הקול
https://t.co/SXj4c1FeTF
החרדים לא יתגייסו. נקודה. נחוקק מה שנחוקק, נצעק כמה שנצעק, הם לא יתגייסו. בשלב הזה לצפות שהחרדים יתגייסו בגלל חוק שמנסה לפתור את הבעיה בהידברות או בגלל דיבורים על ליבם זה כבר מעבר לנאיביות.
ה��לב של ציפיות כלשהן מהחרדים כבר עבר. ציבור שאטם את אוזניו לצעקה של עם ישראל במשך שנה, לנשים שסוחבות את הבית לבד, לבכי האלמנות, לעומס הבלתי נתפס על שכבת המשרתים, הפך את עצמו, באופן מעשי, לכזה שכל צפייה להתנהגות נורמטיבית, לשיפוט מוסרי, לא קיימת לגביו יותר. הם הוציאו את עצמם מהכלל, ולמרות אדיקותם, כופרים בעיקר.
לנו, לציבור המשרת, אין כל צורך בחוק גיוס. כפי שהפוליטיקאים החרדים טורחים להזכיר שוב ושוב, בניתוק בלתי נתפס ובחוסר רגישות מדהים, חוק הגיוס הוא אינטרס שלהם, של מי שלא מעוניינים להתגייס. יקבע בו שהיעד הוא 3,000 או 6,000, זה לא משנה. הם לא יתגייסו. לכל היותר יזרקו למולך השירות הצבאי כמה נערי שוליים, כמה חרדים מזרחיים, ועוד קורטוב של כאלו שבטלנותם עברה את הטעם הטוב, לכל היותר ימשכו עוד כמה שנים עד הפסילה הבאה של החוק ועד החוק הבא, אבל כציבור, כ��לל, כנורמה, הם לא יתגייסו.
לחוק הגיוס יש מטרה אחת ויחידה - להמשיך לקיים את מערכת ההעברות המסועפת אותה בנו בכישרון רב דורות של פוליטיקאים חרדים, שבהצלחה רבה היטו את מדיניות הרווחה הישראלית לכזאת שתומכת קודם כל בילודה, והרבה הרבה פחות בעבודה. כך בנו לעצמם החרדים ממלכה עצמאית מחד אך נסמכת בכבדות על משלמי המיסים מאידך, כשכיוון העברת המשאבים הוא חד צדדי. פסילת מעמד תורתו אומנותו כקריטריון סיכנה, לראשונה, את יכולתה של החברה החרדית להמשיך את הסידור הנוח, ומטרתו האחת והיחידה של החוק היא להחזירו לחיים. לכן, בבחירה בין חוק גיוס למצב הקיים, האינטרס של החברה המשרתת, כרגע, ��וא בהמשך המצב החוקי הקיים.
מהחרדים אין ציפיות. ממי שאמורים לייצג את הציבורים המשרתים, יש גם יש. בפרט, מי שמייצגים את ציבור שקורבנו במלחמה הוא כל כך עצום, כמו הציבור הדתי לאומי. העלבון של כלל החברה מהחרדים הוא כפול - החרדים מתעלמים מהקורבן בחיי אדם של שאר הציבורים, ומקבלים כמובן מאליו את חובתם של האחרים לממן את דרך חייהם, מבלי לשאת בנטל לא הבטחוני, ולא הכלכלי. אל מול הציבור הדתי לאומי העלבון הוא משולש - הם גם לא סופרים את התורה שלנו, כפי שהבהיר גולדקונפף רק לאחרונה, שוב.
נציגי ציבור דתיים לאומיים שירימו את ידים לטובת המשך הזלזול החרדי בצרכי אחיהם, לטובת המשך כפייתם של האחרים לשאת את הנטל גם בשבילם, יאבדו את זכותם לייצג את הציבור. לציבור שחלק ענק ממנו בילה את רוב השנה האחרונה במילואים, לציבור שקבר את מיטב בניו, מגיעים נציגים שמוכנים להאבק בשביל להפחית ממנו את הנטל, או במינימום של המינימום, לגרום לו להפסיק גם לשאת בנטל וגם לשלם את החשבון.
מה שאנחנו צריכים עכשיו זה לא עוד חוק גיוס שלא יגייס. אלא לשבור את המעגל הסחטני, בו הציבורים המשרתים מאפשרים את המשך המצב הקיים בגלל יכולתם של החרדים להטות את המצב פוליטית. הם החרדים יקיימו את האיום ויפרקו את הממשלה אם החוק לא יעבור? ספק רב. שום דבר טוב לא מחכה להם בחוץ. אך גם אם קיים סיכון, הברירה לא באמת קיימת. לעצור מעגל ש�� סחיטה זה אף פעם לא נעים, ותמיד כלולים בזה מחירים, אך זהו מהלך הכרחי. הציבור המשרת בכלל, והציבור הדתית לאומי בפרט, לא יכול לספוג עוד את המשך המצב הקיים מול החרדים.
לטווח הארוך, אנחנו צריכים לשאוף למערך תמריצים חדש לגמרי, כזה בו הסנקציה הכלכלית כלפי ציבורים שלו משרתים תהיה כה משתקת עד שהחרדים יתגייסו בעצמם על מנת לשפר את מצבם. מצב בו אף קיצבה, אף הטבה, אף הנחת מדינה, לא ניתנת למי שלא עושה שירות למען המדינה, יהודים ושאינם.
עוד חזון למועד. בשלב הזה הדרישה של הימין מאנשי הציבור שלו צריכה להיות פשוטה - תראו אותנו. תבינו אותנו. תתחשבו בצרכים שלנו. תהיו נציגי הציבור שלנו. אם אתם לא מסוגלים באמת לייצג את הציבור שבחר בכם, בסוגיה הפנימית הכואבת ביותר שעל הפרק, תאלצו לחפש ציבור אחר.
זה מתן לוי. בבוקר ה-7 באוקטובר ירד לעוטף להילחם, שבוע לאחר מכן, במהלך פעילות, נורתה לעברו מרגמה שפצעה אותו אנוש.
אחרי שבועיים בהם היה מורדם ומונשם הוא התעורר וגילה -
הוא העיוור.
לפני שנפצע סיים לימודי משפטים ואמור היה להתחיל התמחות, מה עכשיו לוותר? >
With the benefit of perspective from a distance, I think the protesters in @Israel are making a grave mistake. By protesting Israel’s leadership one day after Hamas executed an American and five Israelis in cold blood, the protesters are rewarding Hamas for their barbaric acts and blaming their leadership for the loss. This is a very bad message to send to terrorists. I fear it will only embolden the enemy to execute more heinous acts.
I understand that a large number of Israelis don’t like and/or trust @netanyahu, but it is difficult if not impossible to defeat one’s enemies if the people don’t support their leadership during the war.
Israel has enough enemies abroad before being distracted by internecine battles within. First, win the war and do everything to get the hostages back, and then Israel can once again focus on politics.
Advice from a friend.
@kann_news@almog_tamar@ItayBlumental רק בסוף הראיון עם תא״ל נין-נון, מתגלה שמדובר בסרבן (או סרבן להתנדב). אם כבר העליתם אותו לשידור, חבל שלא שאלתם אם הוא לא מתחרט, אם בדיעבד זה לא היה חסר אחריות לסרב להגן עלינו, האזרחים, בגלל מחלוקת פוליטית ואם הוא לא מרגיש אשם כשברור שהעיתוי למתקפת חמאס היה בדיוק המעשה הזה.