*זמן למתקפת נגד*
שני אירועים מרכזיים מלווים את החוויה הפוליטית הנוכחית - שנת הבחירות ומשפט נתניהו. שניהם מחייבים איסוף כלל הכוחות, העממיים (מהשוליים והמיינסטרים) והממוסדים (מפלגות, ערוצי תקשורת ועוד).
האויב, (כן, מדובר באויב) שואף להכנעת הערכים הבסיסיים של דמוקרטיה. ערכים שגם כך היו על מינימום. חירות האדם, שוויון אזרחי, ביזור של הכוח השלטוני ומנגנוני פיקוח ובקרה - מתרסקים מיום ליום.
במאבק על לב ההמון מונחות הצעות חוק הזויות כ"עונש מוות למחבלים" ומבוצעות פעולות מהאסכולה הפשיסטית הקלאסית, כגון איומים על עיתונאים (גיא פלג, אור-לי בר לב ואביעד גליקמן), אקדמאים (אלמוג כהן המטומטם הלך לפוצץ שיעור באקדמיה) ופעילי שטח (עודד ידעיה שהותקף פיזית באופן חמור).
מי שחי פה במודעות מלאה יניד בראשו ויאמר, כך היה תמיד. ואם כבר עוול ודיכוי, כוון את האנרגיה לפגיעה בפלסטינים. אכן, המשטר הציוני פגום מיסודו, ופוגעני מאז ומעולם. אך עתה, מגיעה התנגשות ערכים חזיתית בתוך החיים המשותפים, הישראליים. התנגשות בין הגמוניות. עימות בין פריבילגים. וכל אחת ואחת צריך לא רק לבחור את מחנהו, אלא להתייצב למלחמה.
משפט נתניהו מכתיב פה את סדר היום. במצוקתו הראייתית בתוך ההליך המשפטי, כאשר הוא קורס בחקירה הנגדית, פנה נתניהו לכלים חיצוניים. נשיא ארה"ב זיהה את החולשה שלו במשפט, וכפה עליו הסדר מדיני בהתאם לאינטרסים האמריקאיים. טראמפ מצדו התחייב לקשור בין ההסדרים המדיניים לבין האינטרס האישי של נתניהו במשפט. היה לנו פעם את בר און תמורת חברון? עכשיו אנחנו בפלסטין תמורת חנינה. מבחינה משפטית למאמץ של טראמפ אין כל משמעות. ועדיין, חייב להציב מול הנסיון העלוב הזה התנגדות איתנה.
את ההתנגדות יש להעמיד מול חתול הבית, הרצוג. מי שמלכתחילה קיבל את משרת הנשיא, כדי להשיב לנתניהו בטובת ההנאה הזאת - חנינה. את הרצוג יש ללחוץ עד שישכח את השורש ח.נ.נ. לחץ נוסף יש להפעיל על הפרקליטות ועל הרכב השופטים, שלא יעזו להתפשר עם אויב העם.
בנוסף, ראשי האופוזיציה ופעילי המפלגות (אם יש כאלו) חייבים לקחת חלק במלחמה נגד ביטול המשפט. השתיקה שלהם מתפרשת כהסכמה למהלכיו של אויב העם. בכנסת, בהצעות חקיקה ובהגעה לאולם. כן, יאיר גולן, יאיר לפיד, וכל מי שמבקש את קולות העם - צריך להיאבק בנתניהו. לא לשבת כמו אהבל במליאה ולצחוק מהבדיחות העבשות שלו.
יש את הגזרה העממית, שם דרושים הכוחות האקטיביסטים. מי שיודעים להתמודד גם מול המשטרה וגם מול הפעילים הבודדים של השלטון. מרדכי דוד וחבריו הם צעירים שאפשר להביס בקלות. הם גם לא באמת איום במלחמה, אך אי אפשר להפקיר את העמידה מולם. אני מכיר מספיק אקטיביסטים שיכוחים לעשות מהם פורפרה. גם אתן יודעות מי אתן, הגיעה השעה להילחם.
פונה לחברותיי האידאולוגיות והמוכשרות. אכן, המלחמה הזאת לא עוסקת בסיום הדיכוי הפלסטיני, הסביבה, בעלי החיים, הנשים, הפליטים, העניים, הנכים, האתיופים או המזרחים.
עתה מתחוללת המלחמה בין ראשי הקבוצות, האליטוץ של כל מחנה. אל תחשבו שאין לכן חלק יסודי במלחמה הזאת רק כי היא בין פריבילגים. המנצח בה יכתיב את המשך הדרך. נצחון האוחב שמנגד יוביל להידרדרות כבדה אף ביחס למצב הקיים. חברותיי האמיצות, שחינכו אותי לאקטיביזם - הרחוב צמא לכן.
מקדיש את הפוסט הזה לגיא פלג. גדלנו במקומות שונים, עם הזדמנויות שונות ופסענו במסלול שונה. הוא במיינסטרים ואני בשוליים. הוא בהיר ואני חום. הוא חיפה ואני ירושלים. אך עתה, אנחנו בשילוב ידיים, כפריבילגים נחושים מול האויב הפנימי המבקש לכלותנו.
שבת שלום ❤️