כתב אסף רג'ואן,
מגיבורי טיסת פליי-דובאי:
“אני בדרך כלל פחות נוהג לכתוב ברשתות, אבל היום הרגשתי משהו פנימי בוער בי שאני חייב לשתף.
מאז האירוע שבו נמנעה השתלטות מחבל על טיסת פליי דובאי, דובר הרבה בתקשורת ונשאלתי פעמים רבות מה לדעתי מנע את האסון הנוראי שהיה יכול לפקוד אותנו. היום קיבלתי תשובה מאוד מיוחדת.
כמובן שלאחר שהגענו בשלום לאדמת ארץ ישראל הרגשתי צורך להודות לרבים: לנוסעים ששיתפו פעולה, לאשתי הלביאה, לכל האימהות והאבות ששמרו על יקיריהם, לילדים שהתנהגו בקור רוח, ולכל ישראלי שהיה במטוס.
אבל אתמול, במהלך ראיון עם קבוצת נוסעים לערוץ בינלאומי, הבנו משהו עמוק כשירדנו לפרטים הקטנים: לכל נוסע בטיסה היה תפקיד מדויק.
היו שדאגו לתקשורת מול המערך הביטחוני בישראל.
נוסע שסיפק נקודה חמה בנייד והעביר אותה לאחרים.
נוסעת שקראה תהילים.
נוסע שדאג לחוטי אוזניות לצורך קשירת המחבל.
נוסעים שעדכנו את מיקומנו לפי מפת ה-GPS.
נוסעת אוסטרלית שהייתה היחידה שהצליחה להוציא שיחות לארץ ממרחב אווירי עוין.
והדוגמאות עוד ארוכות... וכמובן, יניב המדהים, צביקה וטלי המקסימים, שוטה התותח, אור הגבר ועוד חברים נוספים וטובים שנתנו יד ברגע האמת.
היום בבוקר, אחרי הנס הגדול הזה, התייצבתי בבית הכנסת לברכת הגומל. אני לא אדם דתי, אבל אני מאמין בדרכי שלי. באופן אקראי לחלוטין, הקריאה בבית הכנסת הייתה בפרשת דברים, פרק ל”ג, פסוק כ”ו:
”אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.“
קראתי את הפסוק, עצרתי, והצטמררתי יחד עם כל יתר המתפללים שהכירו את הסיפור. אחרי כל מה שעברנו – הפחד, ההסתערות, וההבנה כמה דק היה הגבול בין חיים למוות – לעמוד דווקא מול המילים האלה היה רגע שקשה להסביר.
אני לא יודע אם זו השגחה, צירוף מקרים, או פשוט רגע שקיבל משמעות עמוקה. אבל היום, בברכת הגומל, הרגשתי דבר אחד מרכזי: תודה. תודה על החיים, תודה על הנס, ותודה על הזכות לעמוד כאן ולספר עליו.
עם ישראל חי!” 🇮🇱
סמ״ר אלרואי בן שטרית.
לוחם גדוד איסוף קרבי, נולד בבית שאן, בן 20 בנופלו. נפל בקרב גבורה בבסיס נחל עוז
בשמחת תורה תשפ״ג, 7.10.23
ציחצח והבריק את מגש הכסף עליו ניתנה לנו מדינת היהודים.
על מצבתו חרטנו את הפסוק :
״יודע נגן וגיבור חיל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהֹוָה עִמּוֹ” (שמואל א׳ )
ביום שני 5.10 בשעה 11:00 נעלה לקברו בחלקה הצבאית בבית שאן.
תזכרו אותו. 😢
בעוד כמה שעות ייכנס החג.
שלוש שנים עברו מאז הבוקר ההוא, ואני לא אשכח אותו כל חיי.
כמו רוב תושבי המדינה, גם משפחתי התעוררה למשמע אזעקות סביב 6:30 בבוקר ברעננה. ירדנו לממ״ד, חיכינו כמה דקות וחזרתי לחדר השינה שלי.
פתחתי את הטלפון.
סביב 7 בבוקר התחלתי לקבל לטלפון הודעות ווצאפ מתושבים מכפר עזה שיש מחבלים בקיבוץ ואין צבא.
(רקע: במשך השנים כשהייתי שר בממשלה, בכל פעם שהיה ״סבב״ עם חמאס, נהגתי לרדת לישון בבית של אחת המשפחות באחד הקיבוצים או הישובים. עלומים, כפר עזה, כרם שלום וכו, כדי להיות יחד איתם בקסאמים.
יצא לי גם לישון בכפר עזה.
פעם אצל משפחת סוויסה, ופעמיים אצל אופיר ליבשטיין ז״ל.
ואני נוהג לחלק את מספר הטלפון שלי כדי שיוכלו ליצור עימי קשר ישיר).
מיד הרמתי טלפונים לכמה גורמים בכירים מאד: ״יש חדירת מחבלים בכפר עזה. תעיפו לשם חיילים מיד!״.
כולם השיבו לי את התשובה שאני שונא יותר מכל: ״אנחנו מכירים״, ״ידוע״.
הנחתי שתוך 5 דקות חיילים כבר יגיעו ויטפלו בארוע.
אך ההודעות ממשיכות להגיע בוואצפ:
״בנט תעזור לנו! יש כאן מחבלים!״
והשעה כבר 7:30, 8:00, 9:00 ואני ממשיך ללחוץ על הבכירים, וגם מתקשר כבר למפקדי יחידות ומפקדי יחידות במילואים שאני מכיר: ״שמע, תקפיץ את החיילים שלך, ורדו מיד לכפר עזה!״
וזה לא זז. הזמן נוקף.
אחת מחברות כפר עזה עדכנה אותי שאופיר ליבשטיין נהרג.
היא גם הכניסה אותי לקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״, שזו קבוצת הווצאפ של הקיבוץ.
לא האמנתי למראה עיניי.
כל כמה שניות אחד התושבים מדווח: ״מחבלים נכנסים לי לבית. מה לעשות?״, או: ״איפה החיילים?״, או: ״קולות בחוץ. איך אני יודעת אם זה חיילים או מחבלים?״
אני ממשיך ללחוץ על הבכירים. ״אנחנו מכירים. זה מטופל״, הם משיבים. בשלב מסוים גם הפסיקו לענות.
עליתי על המכונית שלי ונסעתי לבסיס של יחידת המילואים שלי לשעבר, אוגדה 98 ברמלה.
לקראת הבסיס אני רואה שורות ארוכות מאד של מכוניות חונות בצד.
״מעולה, הגיעו אלפי חיילים. דברים זזים״, חשבתי לעצמי.
הש״ג מכניס אותי לבסיס כי אני רה״מ לשעבר, ואני מגיע להאנגר של אחד מגדודי המילואים.
ראיתי שם מאות מילואימניקים מתארגנים למלחמה.
הרי באותו הבוקר, הממשלה הודיעה שאנחנו במלחמה.
וזו היתה הטרגדיה.
כי איך נראית התארגנות למלחמה?
חותמים על מלוא הציוד. מדים, נשק, אפודים. רכבים. ציוד קשר. ציוד הסוואה. מנות קרב ועוד ועוד.
התארגנות כזו למלחמה אורכת נניח 6-10 שעות.
ואז הבנתי את הנתק.
הגדודים נערכים ל״מלחמה״, אך בפועל אין מלחמה; יש טבח, פוגרום!
הבנתי שבעצם הכוחות מתארגנים לדבר הלא נכון.
מבינים?
אני רואה פוגרום בשידור חי בקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״, ובמקביל כוחות המילואים נערכים למלחמה בסגנון לבנון השנייה.
אז מיד ניגשתי למפקד הגדוד הראשון, תפסתי אותו: ״שמע, יש כרגע טבח בדרום, שעה נסיעה מכאן. תפסיקו להיערך ולהזדווד. כל חמישה לוחמים שיש להם נשק קסדה ומחסניות וטוסו דרומה! מיד!״
״אני לא יכול סתם לנסוע לתוך שטח מלחמה, בלי תיאום בלי כלום. זה יגרום לדו״צים״, הוא אמר.
אז הראיתי לו את קבוצת הווצאפ של כפר עזה שיבין מה קורה.
אז הוא הבין. ושינה פאזה.
ואז עברתי לגדוד השני והשלישי כדי להאיץ.
והכל קורה לאט מדי, ואני לא מפסיק לחשוב שכל דקה שעוברת נרצחים עוד ועוד תושבים בדרום.
שקלתי במהלך היום לפרסם סרטון פשוט: ״כל מי שיש לו נשק, שיירד בהול דרומה בקבוצה של 3 אנשים ומעלה!״, אך לא עשיתי זאת מחשש לדו״צים וגם מכיון שלא ידעתי בעצם את תמונת הקרב ולא הייתי בעל תפקיד רשמי וזה היה נראה לי בלתי אחראי.
אבל התברכנו בעם של אריות.
אלפי צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ הבינו שהם חייבים לרדת בכוחות עצמם לשטח ההריגה כדי להילחם ו/או להציל תושבים.
חוליית קלמנזון, רמי דוידיאן, האחים סלוצקי ז״ל, בן שמעוני ז״ל, ועוד רבים רבים רבים וטובים שחלקם נפלו וחלקם חיים בינינו.
גם מספר יחידות צה״ל זינקו במהירות לתופת, ואיבדו הרבה לוחמים תוך כדי לחימת גבורה באותן שעות גורליות.
הרבה פעמים אני שואל את עצמי האם באותו יום יכולתי לעשות יותר.
אנחנו חייבים ללמוד ולחקור את עצמנו בצורה הכי כנה ואמיתית, זאת רק באמצעות וועדת חקירה ממלכתית, כדי שמחדל נוראי כזה לא יקרה שוב.
באותו היום גילינו שאנחנו עם של אריות, אך גם גילינו כמה עלובה ההנהגה שלנו.
אני נשבע לעשות הכל כדי לתת לעם המדהים שלנו את ההנהגה שהוא כה ראוי לה.
אוהב אתכם,
נפתלי בנט
מחשבות על גז ונפט - חלק שישי
נאוויטס היא חברה שנולדה וצמחה מתוך משבר.
בשנת 2015 שוק הנפט חווה טלטלה אדירה. מחיר הנפט צנח מ 110$ ל 40$ לחבית. ברקע מהפכת פצלי השמן שמאפשרת להפיק נפט בדרכים חדשות מה שמגדיל את ההיצע והופך את ארה''ב ליצרנית הנפט הגדולה בעולם וליצואנית נטו. החולשה של שיטת פצלי השמן היא עלות ההפקה הגבוהה - סביב 60-80 דולר לחבית.
קרטל אופ''ק שמורכב מהמדינות שאחראיות ל75% מתפוקת הנפט העולמית נכנס ללחץ ומחליט לשבור את מפיקי הפצלים. הם מתאמים הגדלה חדה של ההיצע שתוריד את מחיר הנפט מתחת לעלות ההפקה ובכך תרתיע את שחקני הפצלים מלהשתמש בשיטה הזאת להפקה מחשש להפסדים. קרטל אופ''ק נחוש לשמר את מעמדו כשליט הבלתי מעורער של מחיר הנפט העולמי.
והמשבר יוצר כאוס בשוק הנפט. גל פשיטות רגל מכה בחברות נפט אמריקאיות שהתמנפו לדעת על פצלי שמן. המודל שלהם התבסס על מחיר נפט של 100$. ברגע שהמחיר צנח, הם נאלצו לנטוש פרויקטים וללכת לצ'אפטר 11. גם חברות שלא התבססו על פצלים, עשו חושבים על פרויקטי פיתוח. ככה זה בתעשיות מחזוריות: בשיא המסיבה כשהכל טוב, כולם רצים להשקיע, ואז כשמגיע השפל, נתקפים בהנגאובר ועוצרים תקציבים. ההיגיון העסקי אומר הפוך: תשקיע בשפל כשהמחירים ברצפה ותמכור בגאות כשהמחירים בתקרה אבל עולם העסקים רחוק מלהיות עולם הגיוני.. וב 2016 אף אחד לא רוצה להשקיע בנפט.
אף אחד חוץ מגדעון תדמור - אחד המומחים הגדולים בישראל ואולי בעולם לפיתוח נכסי גז ונפט.
באותו זמן תדמור פורש מ''דלק קבוצה'', שם הוביל את גילוי ופיתוח מאגרי הגז הישראליים ומחפש את דרכו העצמאית. הוא מבין ויודע טוב מאוד מה שכל איש עסקים ממולח מבין ויודע טוב מאוד: משבר = הזדמנות.
אחד המאפיינים שמבדלים את שוק הנפט משווקי סחורות אחרים הוא היעדר תחרות חופשית. קרטל אופ''ק שולט במחיר. זה עוד גורם שהופך, בעיניי, את שוק הנפט לאטרקטיבי להשקעה: לאורך הזמן מחיר הנפט לא יכול לרדת מתחת לרצפה מסוימת בגלל שקרטל אופ''ק ששולט בהיצע לא יתן לזה לקרות. גדעון תדמור מבין ויודע את זה. הוא מבין שהמשבר זמני ובסוף מחיר הנפט יתייצב בחסות קרטל אופ''ק. והוא מחליט ללכת בגדול על נפט וגז. דווקא עכשיו, דווקא בשיא המשבר. הלקח שאתם יכולים ללמוד מזה מאוד פשוט - ההזדמנויות הגדולות ביותר נוצרות במשברים הגדולים ביותר. זה הזמן לפתוח את הארנקים ולהעמיס. תתעלמו מכל מה שהתשקורת מספרת ורוצו לקנות!
וגדעון תדמור רץ לקנות. בשנת 2017 הוא רוכש את נכס הנפט ''שננדואה'' תמורת סכום סימלי של 1.8 מיליון דולר. שננדואה הוא מאגר נפט מוכח במים עמוקים במפרץ מקסיקו, שהושקעו בו מיליארדי דולרים בקידוחים. לא מדובר בנכס ספקולטיבי אלא במאגר מוכח. ולכן צריך להתעכב כאן ולשאול: איך בעצם נוצרה ההזדמנות? מה האינטרס של החברות שהחזיקו במאגר למכור אותו בנזיד עדשים. למה לא פשוט להחזיק בנכס ולקוות לטוב. אמנם יש הרבה מאוד חוסר הגיון בעולם העסקים אבל יש מעט מאוד פראיירים אם בכלל בעולם הזה. אף אחד לא ימכור לך מרצונו הטוב והחופשי נכס איכותי במחיר רצפה. זה פשוט לא עובד ככה.
התשובה היא שהסיטואציה בשננדואה התאפיינה בשילוב נסיבות ייחודי. הנכס הוחזק ברישיון מ ממשלת ארה''ב שהיה מותנה בפיתוח הנכס + הצגת תוכניות מימון + הפקדת ערבויות כספיות. החברות שהחזיקו ברשיון נקלעו לחובות ולא יכלו לעמוד בהתחייבויות האלה ולכן נאלצו להיפטר מהמאגר. כפי שכתבתי פה מספר פעמים בעבר ועוד אכתוב רבות: בשוק הפרטי ההזדמנויות כמעט תמיד נוצרות כתוצאה ממכירה בלחץ ולא מרצון. וזאת בדיוק היתה הסיטואציה בשננדואה. בנוסף, ההפקה בשננדואה דרשה שימוש בטכנולוגיות חדשניות שכן הקידוחים מתבצעים בעומק של קילומטרים מתחת לפני הים, במקומות שבהם הלחץ התת-קרקעי מגיע ל-20,000 PSI (לחץ קיצוני שיכול לרסק ציוד רגיל) וטמפרטורות גבוהות מאוד. באותם ימים (2015–2017), הטכנולוגיה להתמודד עם לחצים כאלו בבטחה הייתה בחיתוליה ויקרה להחריד. החברות הגדולות חששו שעלויות הפיתוח יצאו משליטה והעדיפו לוותר. גדעון תדמור ניצל את היתרון של חברה קטנה ויזמית: נאוויטס חיכתה מספר שנים, ובזמן הזה התעשייה פיתחה ציוד קידוח חדיש ועמיד יותר שהוזיל את עלויות הפיתוח באופן דרמטי. בסופו של דבר, עלות הפיתוח הסתכמה ל 1.8 מיליארד דולר. כיום שווי חלקה של נאוויטס במאגר מוערך ב 5 מיליארד דולר.
בחלק הבא שיהיה גם החלק האחרון בסדרת הציוצים על גז ונפט אמשיך להרחיב על נאוויטס ואנסה להעריך את שווי המניה.
בתמונה: מאגר שננדואה, שהחל להפיק נפט ראשון ביולי 2026.
https://t.co/3IeNrPJ2Oo
אז קצין המודיעין של אוגדת עזה לפני ה-7.10 שהתעלם בבוטות מהאזהרות של התצפיתניות והנגדת ו׳ מ-8200 הוא אריה עמידרור, הבן של יעקב עמידרור שמאז הטבח מופיע ללא הרף על מסכי הטלוויזיה ומפרשן את אירועי המלחמה ללא כל גילוי נאות שבנו אחד האחראים הראשיים לה? חזיז ורעם שוד ושבר נפלתי מהכסא
בדיוק השבוע חקרתי לעומק את גילת טלקום. היא נראית לי מאוד מעניינת. קופת המזומנים בניכוי החוב היא משהו באזור 66 מליון ש״ח. היא נסחרת לפי שווי 252 מליון ש״ח. כלומר שווי הפעילות EV - של החברה בניכוי מזומן הוא פחות מ200 מליון ש״ח.
היא בקצב שנתי של תזרים מזומנים חופשי באזור 40 מליון בהערכה שמרנית (תעשה את המכפיל בעצמך 😉).
החברה צומחת בקצב דו-ספרתי גבוה - כל מגזר פעילות שלה בצמיחה מרשימה.
הקשבתי לפודקאסט של @ShlomiArdan עם המנכ״ל איציק בן אליעזר והתרשמתי מאוד לטובה מהבן אדם ומהסיפור של החברה כפי שהוא תיאר בפרטים את כל מגזרי הפעילות וההזדמנות בשוק האינטרנט הפרטי:
https://t.co/OgXgh0uwuF
כמו כן החברה רוכשת מניות של עצמה ואיציק המנכ״ל שמחזיק בעצמו 8% ממניות החברה והוא בעל המניות הגדול בה, רוכש בעצמו מניות נוספות בכל הזדמנות.
הפחד היחיד שלי מהחברה הוא שאיציק ציין בפודקאסט שהם מחפשים לרכוש פעילות, דהיינו M&A עם הכסף בקופה. יש המון סיפורים על חברות רווחיות ומצליחות שבגלל פעולות M&A נוראיות השמידו את כל הערך בחברה. מזה אני חושש..
אבל חשוב לציין שבינתיים החברה מנוהלת לעילא ולעילא, ובפועל איציק המנכ״ל לא עשה שטויות ב capital allocation, אבל אם החברה תיפול או תפסיק לצמוח, הייתי מהמר שזו תהיה הסיבה. ואם זה לא ברור, אני מחזיק מניות בחברה, כמו תמיד זו לא עצת השקעה, תעשו את המחקר בעצמכם.
למי שמעניין אותו, להלן מצגת משקיעים רבעון 2:
https://t.co/WgIP0WC0XN
"אללה יסטור תקום חי, חטפו את המטוס"
"חלמתי שהאירו נופל ואני מפסיד את התחתונים בעסקת ארביטראז'"
"מה לְבנים עכשיו, חטפו את המטוס אני אומרת לך"
"גם את המחלקה הראשונה חטפו?"
"את כל המטוס, מהפה ועד הטלפיים"
"פעם אחרונה שאני טס אייר דובאי, הם ישמעו מסוכן הנסיעות שלי"
"היינו צריכים לנפוש באגם קומו"
"בסדר, אבל את רצית שוקולד דובאי"
"ידעתי שהחולשה למתוק יום אחד תהרוג אותי"
"קודם הדילה באונבורדינג ועכשיו זה"
"אני יותר מדי צעירה למות, יש לי עור פנים של בת 25"
"תביאי לי את הפלאפון, אני צריך לסמס לאיציק שאני לא אגיע מחר לפאדל"
"זה מה שעניין אותך?? חייבים לסמס הודעת פרידה לילדים"
"אז סמסי להם לומר ללונה לכבס את המצעים כי לא נספיק"
"אמן לא נתרסק באוקיינוס, יש לי מחלת ים"
"איזה אוקיינוס תגידי לי, אנחנו מעל האי ערב, הים היחיד שיש פה זה ים ערבים"
"די חי אל תצחיק אותי, אתה יודע שאני נכנסת ברגעי לחץ למצב כפית"
"את יודעת למה המטוס יתרסק במדבר?"
"למה?"
"כי זה חול המועד"
"פיפייייי. וואי עכשיו אני חייבת עכשיו לשירותים ויש תור"
"ספיר אם זה דה אנד אז תדעי לך שאני לא מתחרט על כלום"
"גם אני לא"
"מלבד שלא השקעתי טאנס כסף בביטקוין באלפיים ות.. מה זה, ניצלנו! המטוס התייצב!"
"יא איך אני שמחה לא למות"
"ווייטר, מור שמפיין"
״פור מור, פוט פוט״
מסקנה מפתיעה משיחות עם מצביעי גוש הימין בימים האחרונים:
דווקא ככל שמחנה השינוי ידבר יותר על 7 באוקטובר כסיבה להחלפת השלטון, הוא בעצם מחזק את מצביעי גוש הימין, ואפילו דוחף חלק מבוחרי הימין בחזרה לגוש נתניהו.
מסתבר ששני הגושים מסתכלים על המלחמה ורואים אירוע אחר לגמרי.
מחנה השינוי רואה כתב אישום נגד הנהגה: נתניהו היה ראש הממשלה, הקונספציה קרסה במשמרת שלו, ולכן צריך להחליף אותו. ואת כל הגוש שלו.
אבל בוחרי הימין רואים במלחמה כתב אישום נגד תפיסת עולם:
מבחינתם, 7 באוקטובר לא הוכיח שהגוש כשל או שאסור לסמוך על נתניהו. מבחינתם זה היה יכול לקרות לכל ממשלה. הוא כן הוכיח שאסור לסמוך על הפלסטינים. ובכלל מדינות האיוב מסביבנו. שהרעיון שאפשר להגיע איתם להסדר, לעשות שלום, לתת להם מדינה ולחיות זה לצד זה, הוא נאיבי, מסוכן ואיום קיומי במיידי.
וזו אולי הנקודה שמחנה השינוי מתקשה להבין. ולכן גם הפערים בסקרים, או התסכול הגובר איך יכול להיות שאנשים ממשיכים לבחור בגוש שכשל כל כך למנוע את האסון הגדול ביותר שקרה כאן.
הבוחר הזה לא בהכרח אוהב את הממשלה. שנבחרי הציבור בליכוד גרועים. הוא יכול לחשוב שהחרדים מובילים אותנו לאסון: שאין פה שוויון בנטל, שהחינוך קורס, שהכלכלה תיפגע ושבטווח הארוך המדינה עלולה להפוך למדינה כושלת שכל מי שיכול יהגר ממנה.
אבל מבחינתו יש הבדל בין התפוררות איטית לבין טעות ביטחונית שיכולה להתפוצץ לך בפנים בבוקר אחד.
וכשהוא מסתכל על האלטרנטיבה הוא לא שואל רק אם בנט, איזנקוט או ליברמן ימניים מספיק. הוא שואל עם מי הם יקימו ממשלה, ומי ישפיע עליהם ביום שבו שוב יעלה על השולחן איזשהו פתרון מדיני.
באמריקה, טראמפ עלה לשלטון כי הוא אותנטי. הוא משגר החוצה בלי סינונים את מה שעובר לאמריקאי הממוצע בראש, שמפחד לומר בקול.
בישראל, יש רק צד אחד במפה הפוליטית שמדבר את הפחד העמוק של הישראלים. גם אם הוא נכשל בפועל, בעיני הבוחר הוא תיקן אחרי זה בלבנון סוריה ואיראן, אל מול הצד השני שאין לדעת איך היה מתנהל *אחרי* האסון.
ובשורה התחתונה, הפחד מהערבים גובר כרגע על הפחד מהחרדים, וכשמתווסף הפחד מנתניהו, המשוואה הופכת לבלתי אפשרית אם רוצים גוש ימין אלטרנטיבי.
ולכן תוצאות הסקרים האחרונות.
ישבתי לרכז את החומר, כדי לא להשתגע.
כדי לבדוק עם עצמי אולי אני מפספס משהו מהותי, אולי אני פשוט לא מבין משהו בסיסי במנגנון הפוליטי שמנהל אותנו. אנחנו צועדים לקראת בחירות, אין עדיין ועדת חקירה ממלכתית שתעשה סדר בתוהו ובוהו השלטוני, וכל מה שאנחנו יכולים להסתמך עליו כרגע הוא החומרים הגלויים, הפרוטוקולים שדלפו למערכות העיתונים, הדיווחים שהצטברו בתקשורת האמינה והעדויות המפורשות של האנשים שהיו שם בזמן אמת.
ההיסטוריה הישראלית הקשה מכולן לא התרחשה בבוקר בהיר אחד וללא שום התראה מוקדמת. היא נבנתה נדבך על גבי נדבך לאורך חודשים ארוכים ומייסרים. זוהי פירמידה הפוכה של אזהרות מודיעיניות וביטחוניות שמלוא כובד משקלה הונח ישירות על שולחן עבודה אחד בלשכת ראש הממשלה בירושלים.
הכל מתחיל בינואר של שנת 2023. שר המשפטים יריב לוין נעמד מול המיקרופונים ומכריז מלחמה פנימית. הוא משיק מהלך פוליטי כוחני שמפרק את החוזה הישראלי הבסיסי ביותר. הציבור הרחב מתעורר בחרדה ויוצא לרחובות בהמוניו. הארץ גועשת ורועדת מן היסוד, בעוד מנהיגי ארגוני הטרור מביטים בנו בנחת.
האויב ניזון מקריאה קפדנית של העיתונות המקומית והרשתות החברתיות שלנו. הם רואים חברה שקורעת את עצמה לגזרים, ומזהים מיד הזדמנות היסטורית נדירה לפעולה צבאית רחבה.
ההודעה המלאה:
*הודעה מטעמו של ראש השב"כ לשעבר, רונן בר:*
*ראש השב״כ לשעבר, רונן בר, מתכוון להגיש תביעת דיבה נגד בנימין נתניהו ודורש לגלות עדויות ומסמכים הקשורים למידע שנמסר לרה"מ לפני ה- 7.10*
בר דורש גילוי מסמכים ולוח הפגישות של נתניהו עם מערכת הביטחון וגורמים זרים.
יזמן לעדות את אנשי לשכתו ועוזריו של נתניהו, שסייעו ומסייעים לו בקמפיין המניפולטיבי
ראש הממשלה נתניהו יצא בקמפיין הסתה חסר רסן וחסר אחיזה במציאות כנגד ראש השב"כ לשעבר. לאחר ששלוש שנים סרב להודות באחריותו ומנע מהציבור בכל דרך ועדת חקירה ממלכתית, החל בפרסום חלקי מסמכים באופן מניפולטיבי והפוך מהקשרם האמיתי. כעת, כאשר עדויות על התרעות שקיבל לפני הטבח מתחילות לצוץ – הוא מנסה להסיט את האש ממנו על ידי הטחת האשמות במי שהזהיר אותו בזמן אמת.
לא מפתיע כי, כפי שעוד יתברר, בתפקידו כראש השב"כ התריע בר בפני רה"מ מאסון ממשמש ובא באופן חסר תקדים, וכי רה"מ התעלם מהתרעות אלו, כמו גם מההמלצות לשיקום ההרתעה ולחיזוק הגבול.
עד כה, סבר רונן בר שנכון להמתין לכינונה של הוועדה לה זכאי הציבור וזכאיות המשפחות השכולות. אולם לא ניתן לאפשר לרצף השקרים להימשך.
שקרים, סילוף עובדות, מניפולציות על פרוטוקולים והפצת מידע מטעה לציבור - זה מה שעושה ראש הממשלה כאשר מתחיל להתברר היקף ההתרעות שקיבל טרם טבח ה- 7.10.
לפיכך, הנחה ראש השב"כ לשעבר את עורכי דינו להגיש תביעת דיבה כנגד ראש הממשלה ולזמן לעדות כל מי שעיוות, סילף מסמכים והפיץ מידע שקרי ומכפיש כנגדו.
רונו בר קורא לראש הממשלה לחשוף את כלל המסמכים לאלתר, כדי שהציבור יוכל להיחשף לאמת כולה, ללא מניפולציות.
תביעת דיבה וחשיפת האמת בעקבותיה חשובות גם כדי להגן על זכרם של החללים, על כבודם של אנשי השב"כ שנלחמים בצללים כבר שלוש שנים ועל האמת, אותה מנסה ראש הממשלה לעוות, באמצעות מסע הסתה כנגד ראשי מערכת הביטחון.
*ניצחון משיגים בהתקפה מקדימה על האויב שבחוץ, לא על כוחות הביטחון מבית.*
אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים בכותרות וזו הזדמנות להיזכר איך המכשיר הזה בכלל עובד.
אג"ח זה פשוט הלוואה.
במקרה הזה, אני מלווה כסף לממשלת ארה"ב, והיא מתחייבת לפרוע את החוב בעוד כעשר שנים.
בתמורה, הממשלה מתחייבת להחזיר את הקרן בסוף התקופה (עד לפדיון באוגוסט 2036) ולשלם ריבית לאורך חיי ההלוואה.
נכון להיום האג"ח הספציפי הזה משלם ריבית נקובה (קופון) של 4.625%.
כלומר, על אג"ח בערך נקוב של $100,000 אקבל $4,625 בשנה לפני מס, בשני תשלומים בשנה.
עד כאן פשוט.
אג"ח לרוב מונפק עם ערך נקוב של $100 ("פארי"). אבל לאחר ההנפקה האג"ח נסחר בשוק החוב ומחירו משתנה כל הזמן ויכול לנוע מעל או מתחת לפארי.
נכון להיום האג"ח הזה נסחר בשער של $95.8, כלומר מתחת לפארי. פירוש הדבר שאני יכולה לקנות אג"ח עם ערך נקוב של $100,000 ולשלם עבורה רק $95,800.
רגע מה? למה שמישהו ימכור לי $100,000 ערך נקוב ב-$95,800?
כי הקופון של האג"ח קבוע. יצוק מבטון. אם הריבית במשק עולה ואפשר לקבל בשוק ריבית גבוהה יותר, פתאום קופון של 4.625% כבר לא אטרקטיבי. כדי שמישהו יסכים לקנות אג"ח שמשלם 4.625%, המחיר שלה יהיה חייב לרדת. לכן עליית תשואות = ירידת מחירי האג"ח, וירידת תשואות = עליית מחירי האג"ח.
עכשיו, אם אחזיק את האג"ח עד לפדיון, אקבל ב-2036 את מלוא הערך הנקוב: $100,000.
כך שהרווח בהשקעה באג"ח מגיע משני מקומות:
1. מהקופונים שמתקבלים לאורך השנים (במקרה זה 4,625 דולר בשנה)
2. מהפער בין המחיר ששילמתי (95,800) לבין הסכום שמוחזר בפדיון (100,000).
השילוב של שני המרכיבים האלה יוצר את התשואה לפדיון (yield to maturity) שבמקרה הזה עומדת על בערך 5.17%.
זה מסביר למה אג"ח ש"מניב 5.17%" לא באמת מפקיד 5.17% במזומן בכל שנה. המזומן השוטף הוא הקופון. יתרת התשואה נובעת מכך שקניתי נכס ב-95.8 ובסוף נקבל עליו 100.
קרית שמונה גמורה, אך עדיין ישנם אזרחים שכלואים להצבעה בנתניהו והליכוד. למה?
דברים מתוך הפרק הראשון של "חשומה - אבדן הבושה והכבוד"
לינק לפרק המלא
https://t.co/iKbDaO1qpR
חגי לוֹבֶּר, אבא של יהונתן לוֹבֶּר ז״ל שנהרג בדרום הרצועה בדצמבר 23, כתב אתמול כמה מילים ברשת החברתית, ואני מבקש לקרוא אותן.
"ואחרי כשלוש שנים שבהן התקשינו לבטל את מספר הטלפון של יהונתן,
התקשרתי ברעד לשירות הלקוחות של טלקום גולן.
והופניתי ל”סיום התקשרות”.
ועונה לי בחור במבטא ישראלי רהוט:
שלום, שמי שחר. איך אוכל לעזור?
ואני בקול צרוד: אני רוצה לבטל קו מספר 054-2443225
והוא שואל למה,
ואני בקול חנוק אומר לו כי זה היה של הבן שלי שנהרג במלחמה,
והוא אומר בקול ענייני: אני מציע לך לעשות ניתוק זמני,
ואני המום, ואומר “אבל הבן שלי נהרג באופן סופי,
והוא אומר: כן, אבל זה בלי עלות לשלושה חודשים ואחר כך סכום מגוחך.
ולא יכולתי יותר וניתקתי את הטלפון.
ונשמתי, והתקשרתי שוב.
ועונה לי בחורה במבטא ערבי” שלום, שמי פאטימה, איך אוכל להעניק שירות?
ואני מהסס אם לשתף,
והיא שואלת שוב.
ואני ממשיך - רוצה לנתק את הקו 054-2443225
והיא שואלת מה הסיבה
ואני מגמגם: בני נהרג במלחמה
והיא אומרת בקול חם: סליחה, אני משתתפת בצערך.
ומבטלת את הקו בלי להוסיף מילה.
ואני אומר: תודה
והיא שואלת: אפשר לשאול מתי זה קרה?
ואני אומר: לפני כמעט שלוש שנים, פשוט לא היה לי זמן לבטל
והיא אומרת: אני מבינה. צריך לדאוג לך להחזר.
ומבקשת שאשלח תעודת פטירה
ומדברת עם המנהל שלה,
וחוזרת ואומרת: אל תדאג זה יקח רק דקה.
ואני אומר לה תודה
ושואל שוב לשמה
וחוזר ואומר תודה על השירות
וסליחה.
והיא אומרת: שיהיה לך שמחה
ומנתקים.
ומתנתקים.
והקו מת.״
עד כאן חגי לוֹבֶּר, אביו של יהונתן ז"ל
לתותח הזה יש יותר מדליות חשובות משיניים של אוהד נבחרת ממוצע.
בלי ספר תורה שעושים לו בוק, בלי שופרות, בלי לזיין ת'מוח.
נראה לי אלוהים מעדיף את היהודים שעובדים קשה ולא את היהודים שעובדים בלהראות שהם יהודים.
הספורטאי הישראלי הגדול בהיסטוריה.