שלוש שנים לשבר הנורא של ה-7 באוקטובר.
הלוואי, באמת הלוואי, שהדברים שאמרתי באולפן 'הפטריוטים' שישה ימים בלבד אחרי הטבח היו מתבררים כהבל מוחלט. הלוואי שכל מה שהזהרתי מפניו היה מתפוגג.
אבל שורש הבעיה מעולם לא היה טקטי - הוא היה תודעתי.
הזהרתי כבר אז שאי אפשר להכריע מלחמה קיומית מתוך אותם כללי משחק, אותו היגיון ואותו מוסר מעוות של אוסלו. שכניעה לתכתיבים זרים תכרסם בריבונות שלנו, ושבמקום לפעול כבעלי בית חופשיים נהפוך לתלויים באחרים.
מול ג'ונגל ברברי שלקח אמהות ובנות כשלל ברחובות עזה, אסור היה למצמץ. בעל הבית היה חייב "להשתגע", לשבור את הכללים הישנים ולהבהיר לכל המרחב שגורלנו בידינו בלבד.
שלוש שנים אחרי, כשהמחיר עדיין צורב בבשר, המסקנה נותרה פשוטה ונוקבת: שום תמיכה חיצונית ושום ניהול סכסוך לא יביאו ביטחון. ניצחון יבוא רק מתוך עוצמה פנימית, צדקת הדרך וריבונות יהודית מלאה.
צפו ושתפו.