צופות וצופים יקרים שלי,
אתחיל מהסוף, החלטתי לסיים את דרכי המקצועית בתאגיד השידור הציבורי.
לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים.
עד היום נשארתי בתאגיד מתוך אמונה עמוקה בחשיבות השמעתו של קול אחר. ראיתי בכך שליחות עיתונאית וציבורית, במיוחד במקום שחובתו לתת ביטוי לכל חלקי החברה הישראלית.
לצערי, לאורך הזמן התחזקה בי ההכרה שבמקום להגן על חופש הביטוי ועל ריבוי הדעות, יש בתאגיד מי שמבקשים לרצות מחנה מסוים, גם במחיר של ניסיונות לדחוק ולהשתיק קולות אחרים.
רצף האירועים האחרונים, ובראשם האולטימטום שהוצב בפניי להקריא בשידור התנצלות שהוכתבה לי, המחיש עד כמה נפגעה העצמאות העיתונאית בתאגיד. האירועים הללו, הם תסמין של בעיה עמוקה וגדולה בהרבה.
חשוב לי לומר באופן הברור ביותר: לא אני הסיפור. הסיפור הוא הרצון להשתיק קול של ציבור שלם בישראל. ציבור שמשלם מכספו על השידור הציבורי, וזכאי שקולו יישמע גם כאשר הוא אינו נוח למי שעומדים בראש המערכת.
השידור הציבורי אינו רכושו של מחנה כלשהו. הוא שייך לכל אזרחי ישראל, ואין לאיש זכות להפוך אותו לכלי לריצוי מחנה אחד על חשבון האחר.
נשארתי כל עוד האמנתי שאוכל למלא את שליחותי העיתונאית בעצמאות וללא מורא.
אני נפרדת מהתאגיד, אך לא מהשליחות העיתונאית שלי, לא מהצופים ולא מהמחויבות שלי לשאול את השאלות הקשות ולהשמיע את הקולות שאחרים מעדיפים שלא לשמוע ובעיקר שאחרים לא ישמיעו.
אני מבקשת להודות מעומק הלב על עשרות אלפי הודעות התמיכה, האהבה והחיזוק שקיבלתי בימים האחרונים.
כל הודעה ריגשה אותי וחיזקה בי את ההבנה והאמונה שהמאבק הזה גדול ממני, ושהקולות שמבקשים להישמע אינם מוכנים לוותר על מקומם בשיח הציבורי ובחברה הישראלית. הם לא מוכנים להיות יותר מודרים ומושתקים.
אני מבטיחה שאמשיך להילחם על זכותו של ציבור שלם להשמיע את קולו. לא מתוך מאבק אישי, אלא מתוך אמונה עמוקה שאין דמוקרטיה אמיתית במקום שבו חופש הביטוי מצונזר, שיש מי שחושב שהוא יכול לקבוע מה להגיד ולהשמיע ובעיקר אין דמוקרטיה אמיתית כשמבקשים להשתיק חלקים גדולים מאזרחי ישראל.
לא אני הסיפור. הציבור הוא הסיפור. ואת קולו לא יצליחו להשתיק.
קולו יישמע. גם יישמע.
כידוע, לאורך השנים וגם כעת קיבלתי הצעות רבות. טרם החלטתי היכן יהיה ביתי המקצועי הבא, אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרך שלי נמשכת ואני בטוחה שניפגש שוב על המסך בקרוב.
שלכם תמיד,
איילה חסון
מוחה על ההשוואה בין אייל ברקוביץ׳ לבין אילה חסון. היא עיתונאית אמיצה וחשובה והוא בהמה מטומטמת חסרת ערך מוסף. מלכתחילה הזיה שנתנו לו להגיש משהו מלבד קפה. ההשעיה שלו היא לא סתימת פיות, היא איחור קיצוני לנקות את השיח התקשורתי מהתבהמות ופיגור. שילך לעזאזל. תודה על ההקשבה.
הבנתי שהשופטים במשפט נתניהו תוהים איך ממשיכים עם המשפט אז יש לי הצעה:
1. זיכוי מוחלט לנתניהו
2. העמדה לדין של כל העבריינים והמשת״פים
3. כשנתניהו יחליט הוא יתמנה לנשיא והם יוכלו להגיש לו בקשות לחנינה
שלום לכולם. מאז אתמול אני מוצפת בתמיכה במימדים שלא העליתי על דעתי. אזרחיות ואזרחים מכל הגוונים. לוחמים, משפחות שכולות. עם ישראל שאני אוהבת ושמחה להחשף להדדיות שלו כלפיי . אתם מרגשים אותי בצורה בלתי רגילה, תודה מקרב לב
באהבה ובהערכה איילה חסון
גם הערב אני לא משדרת.
יש לא מעט דברים מחליאים ומטורפים בשמאל, אבל להתנגד לועדת חקירה שוויונית לשבעה באוקטובר ואז להשתמש באצבעות של האנשים שאפילו לא מסוגלים לקרוא לחמאס ארגון טרור כדי להקים אחת שלפחות חצי מהציבור לא יאמין בה זה לגמרי בטופ
על פניו זה נראה שגלי הדליפה את השמות של החשודים ואת הטענה שאין נגדם ראיות. כמובן שכל התקשורת עשתה על זה קמפיין נגד זיני, מה ש״אילץ״ אותה להגיב להדלפה שלה שלא חוקרים בלי ראיות. מאיפה אנחנו יודעים שאין ראיות? מההדלפה של גלי. הקופים מאכילים אותנו ברפובליקת בננות.
מדהים (אך לא ממש מפתיע) שלא נמצא בתאגיד השידור הציבורי ולו טאלנט אחד שיצא להגנתה של אילה חסון ,כולל אלה שאיכלסו את אולפנה.
איזה ״מופת״ של קולגיאליות!
חוק תאגיד השידור הציבורי קובע שהתוכן שיספק ״יופנה לכלל אזרחי מדינת ישראל ותושביה…ישקף את ערכיה ואת מורשת ישראל ויתן ביטוי הוגן ושיוויוני למיגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל״.
למעילה בתפקידי התאגיד כפי שנקבעו בחוק צורף כבונוס ניחוח הפחדנות המשתקפת מההחלטה להניף עליה את הגרזן דקה אחרי תוצאות הבחירות. @AyalaHasson
שלום לצופות ולצופים היקרים שלי,
הערב לא ניפגש בשידור.
אתמול הציב בפניי מנהל החדשות בתאגיד, ליאור לנדנברג, אולטימטום: להקריא בשידור, מילה במילה, טקסט שהכתיב לי בהודעת וואטסאפ שמייחס לדבריי משמעויות שגויות ומסולפות ושיש בו, לטעמי, כדי לבזות אותי ואיים שאם לא אקריא אותו, לא אגיש את תוכניתי.
מדובר בדרישה להציג בפני הצופים הצהרה שהוכתבה לי על ידי מנהל החדשות, כאילו הייתה הודעה אישית שניסחתי מרצוני החופשי. סירובי להיענות לדרישה זו הפך לעילה למנוע את הופעתי בשידור.
למיטב ידיעתי, אין תקדים להתנהלות מסוג זה. למנהל חדשות נתונה הסמכות לערוך ולבקר, אך אין בכך כדי להצדיק כפיית הצהרה אישית על עיתונאי והצגתה לציבור כאילו ניתנה מרצונו החופשי.
חמורה לא פחות בעיניי היא האכיפה הבררנית מצד מנהל החדשות בתאגיד. כשנשמעו בשידורי התאגיד בעברית ובערבית התבטאויות פוגעניות כלפי לוחמי וחיילי צה״ל וכלפי מגזרים בחברה הישראלית, למיטב ידיעתי מנהל החדשות לא נקט צעדים דומים, לא הציב אולטימטומים ולא התנה את המשך הופעתם של העיתונאים בשידור בהקראת הצהרות מוכתבות. קשה להבין כיצד דווקא במקרה שלי, כשהדברים כלל לא נאמרו בשידורי התאגיד, בחר מנהל החדשות לנקוט צעד כה חריג וקיצוני.
וכדאי להזכיר את השתלשלות האירועים:
דבריי המקוריים נאמרו ברדיו אזורי, ולא בשידורי התאגיד.
הדברים כללו תיאור בניסוח לא מוצלח של תופעה כואבת בחברה הבדואית בנגב, המגובה במחקרים אקדמיים ובכתבות.
במוצאי שבת, לבקשת מנהל החדשות, פרסמתי בשידור הטלוויזיה הבהרה שהייתה לשביעות רצונו.
בהמשך פרסמתי הבהרה והתנצלות גם ברשתות החברתיות. ועדת האתיקה קיבלה את הדברים ופרסמה הודעה בעניין. גם התאגיד עצמו פרסם הודעה מטעמו, בתיאום עם הייעוץ המשפטי.
ואחרי כל אלה, לפתע, אתמול, נחת עליי האולטימטום.
לא בשיחה. לא בהידברות. בניגוד למקובל בתקשורת חופשית ולמתחייב מהתנהלות מקצועית והוגנת.
לאחר שהבהרתי לייעוץ המשפטי שהאולטימטום שהציב בפניי לנדנברג אינו חוקי ואינו אתי, הוא פנה אליי היום לקראת הצהריים וביקש שאציע נוסח חלופי. נעניתי לבקשתו והעברתי נוסח שכלל הבהרה והתנצלות. אלא שלנדנברג חזר בו מנכונותו לבחון נוסח חלופי, דחה את הצעתי ושב להתעקש שאקריא את הטקסט שהכתיב לי , טקסט המציג את דבריי באופן מניפולטיבי ומסולף, מייחס לי משמעויות שקריות לפרסום ויוצר בפני הצופים מצג מטעה.
ולא די בכך: בהמשך הועבר לעיתונאי רן בוקר מידע שגוי על השתלשלות האירועים, תוך הצגת תמונה מסולפת של המחלוקת.
קשה שלא לתהות אם שינוי הגישה הפתאומי קשור לקמפיין ההסתה הפוליטי שמתנהל נגדי בימים האחרונים, קמפיין שספק רב אם טובתן של נשים מוחלשות בחברה הבדואית הוא שעומד בבסיסו. חמור לא פחות, ההדלפות נגדי מתוך התאגיד, שמציגות תמונה שגויה ומסולפת של האירועים, אינן אלא שמן למדורת ההסתה הפרועה המתנהלת נגדי. במקום לנהוג באחריות, גורמים בתאגיד הציבורי תורמים לליבוי המתקפה הציבורית נגדי.
אתיקה עיתונאית מחייבת, בין היתר, הגינות, אחידות, מידתיות ושיקול דעת. היא אינה מתיישבת עם אכיפה בררנית.
תאגיד השידור הציבורי הוא של כולנו.
שלכם, תמיד,
איילה חסון
רק לשם השוואה: ינון מגל אומר בשידור חי "קוף" ומדגיש שמדובר באיש קש.
דני קושמרו לעומתו, יושב, קורא טקסט שנכתב לו, עורך, מעביר ללשונאי, עושה חזרות ועומד בלב שלם ועלוב במשפחות שחרב עליהן עולמן.
זה כי הוא אפס.
רובכם פה כבר מכירים אותי.
אין לי עצם בלשון.
אמנם אני אשכנזיה אליטיסטית שעברה לימין, אבל בכל הנוגע לעליונות חינוכית, אני חושבת שיש עם אחד עיקרי שלקח את האשכנזים בסיבוב מזמן, גם מבחינת גזענות אבל בעיקר בשכל...
והם העיראקים.
גם הפרסים והתימנים חריפים יש לציין..
אבל עיראקים זה האנשים הכי חריפים שיצא לי להכיר בחיי, באוברול.
אין לי מושג למה.
כנראה שאריות של בבל.
תגיד, אני אומר לו, אתה גיי, אתה חי עם בן זוג שלך בתל אביב. יש לכם ילדים, נכון? נכון, הוא אומר.
ואתם חיים בכיף ואף אחד לא מטריד אתכם, נכון? אני אומר לו,
נכון, הוא אומר. וזה תחת ממשלת ימין, 18 שנה, נכון? נכון.נו...
עכשיו אתה רוצה להכניס לממשלה את הערבים המוסלמים הקיצוניים שמבחינתם צריך לתלות אותך על איזה עץ? איך זה הגיוני, תגיד. הוא מסתכל לי בעיניים ואני רואה את המוח שלו קצת עובד. אבל אז אני רואה שם איזשהו מסך שיורד והוא מסתכל בחזרה ואומר: אבל ביבי....
אין עם מי לדבר.