אתמול ערבים הציתו אש ושרפו אוהלים בסמוך לרמאללה ושיקרו ברשתות ערביות כי היהודים ״האלימים״ מתיישבי יהודה ושומרון הציתו את האש. הכל חלק מקמפיין מתוזמר בזוי ושיקרי של השחרת מתיישבי יהודה ושומרון מבית היוצר של החטיבה היהודית בשב״כ. כשהתברר שערבים הציתו את האש זה כמובן לא פורסם בשום מקום..
הפתעה.
הליכוד:
ההקלטות המטלטלות שפרסם עמית סגל של ראש אגף החקירות במשטרה בועז בלט צריכות להדיר שינה מעיניו של כל אזרח בישראל.
ראש אגף החקירות מתאר שיטות חקירה שקיימות במשטרים אפלים: ״כל בר דעת מבין שזה תיקי מגירה, מנופי לחץ שמפעילים על אנשים, שמים במגירה ולא עושים עם זה כלום שנה, אחרי שנה מוציאים ועושים השלמת חקירה״.
״הפרקליטות במדינת ישראל מנוהלת רק בנישה אחת, שחיתות ציבורית, וכל הדברים האחרים זה כאילו לא נוגע להם״.
מדובר בעדות מצמררת מבפנים לפוליטיזציה מוחלטת של מערכת אכיפת החוק. תיקי ה״שחיתות הציבורית״ לכאורה נפתחים בתרועה רמה רק כנגד מחנה הימין, ומתרסקים אחר כך כמו במקרה של ראש הממשלה נתניהו.
הפרקליטות שומרת תיקים אלו כדי להפעיל לחץ ולהשתיק בעלי תפקידים בעת הצורך לשם קידום מטרת העל של הדיפ סטייט – להפיל את שלטון הימין.
הפרקליטות שמתאר בלט מתאימה לשטאזי של מזרח גרמניה, ולא למדינת ישראל שבה חייב להיות שוויון מלא בפני שלטון החוק.
מדינת ישראל זקוקה לתיקון עמוק בפרקליטות ובמשטרה. אלה שמבקשים לבטל את התיקונים שעשינו, הם אלה שנותנים יד לערעור מוחלט של הדמוקרטיה הישראלית.
מי שהקטין את צה"ל בזמן שאויבינו בנו את צבאותיהם.
מי שביטל את "הקם להורגך השכם להורגו".
מי שנמנע מחיסול נסראללה רק כדי לא לפגוע ב"חפים מפשע".
מי שהציע לסגת מרצועת עזה לפני השבת החטופים וכיבוש רפיח ופילדלפי.
מי שהציע להגיע להסדרה בלבנון אחרי הביפרים, מבלי לנצל את ההצלחה להשמדת חיזבאללה.
מי שקורא למדינת ישראל להכיל את הגרעין האירני.
מי שמינה היום יו"ר לועדת חוץ וביטחון בקולות של תומכי הטרור בכנסת, לא יכול להטיף לנו על אחריות ביטחונית.
צופות וצופים יקרים שלי,
אתחיל מהסוף, החלטתי לסיים את דרכי המקצועית בתאגיד השידור הציבורי.
לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים.
עד היום נשארתי בתאגיד מתוך אמונה עמוקה בחשיבות השמעתו של קול אחר. ראיתי בכך שליחות עיתונאית וציבורית, במיוחד במקום שחובתו לתת ביטוי לכל חלקי החברה הישראלית.
לצערי, לאורך הזמן התחזקה בי ההכרה שבמקום להגן על חופש הביטוי ועל ריבוי הדעות, יש בתאגיד מי שמבקשים לרצות מחנה מסוים, גם במחיר של ניסיונות לדחוק ולהשתיק קולות אחרים.
רצף האירועים האחרונים, ובראשם האולטימטום שהוצב בפניי להקריא בשידור התנצלות שהוכתבה לי, המחיש עד כמה נפגעה העצמאות העיתונאית בתאגיד. האירועים הללו, הם תסמין של בעיה עמוקה וגדולה בהרבה.
חשוב לי לומר באופן הברור ביותר: לא אני הסיפור. הסיפור הוא הרצון להשתיק קול של ציבור שלם בישראל. ציבור שמשלם מכספו על השידור הציבורי, וזכאי שקולו יישמע גם כאשר הוא אינו נוח למי שעומדים בראש המערכת.
השידור הציבורי אינו רכושו של מחנה כלשהו. הוא שייך לכל אזרחי ישראל, ואין לאיש זכות להפוך אותו לכלי לריצוי מחנה אחד על חשבון האחר.
נשארתי כל עוד האמנתי שאוכל למלא את שליחותי העיתונאית בעצמאות וללא מורא.
אני נפרדת מהתאגיד, אך לא מהשליחות העיתונאית שלי, לא מהצופים ולא מהמחויבות שלי לשאול את השאלות הקשות ולהשמיע את הקולות שאחרים מעדיפים שלא לשמוע ובעיקר שאחרים לא ישמיעו.
אני מבקשת להודות מעומק הלב על עשרות אלפי הודעות התמיכה, האהבה והחיזוק שקיבלתי בימים האחרונים.
כל הודעה ריגשה אותי וחיזקה בי את ההבנה והאמונה שהמאבק הזה גדול ממני, ושהקולות שמבקשים להישמע אינם מוכנים לוותר על מקומם בשיח הציבורי ובחברה הישראלית. הם לא מוכנים להיות יותר מודרים ומושתקים.
אני מבטיחה שאמשיך להילחם על זכותו של ציבור שלם להשמיע את קולו. לא מתוך מאבק אישי, אלא מתוך אמונה עמוקה שאין דמוקרטיה אמיתית במקום שבו חופש הביטוי מצונזר, שיש מי שחושב שהוא יכול לקבוע מה להגיד ולהשמיע ובעיקר אין דמוקרטיה אמיתית כשמבקשים להשתיק חלקים גדולים מאזרחי ישראל.
לא אני הסיפור. הציבור הוא הסיפור. ואת קולו לא יצליחו להשתיק.
קולו יישמע. גם יישמע.
כידוע, לאורך השנים וגם כעת קיבלתי הצעות רבות. טרם החלטתי היכן יהיה ביתי המקצועי הבא, אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרך שלי נמשכת ואני בטוחה שניפגש שוב על המסך בקרוב.
שלכם תמיד,
איילה חסון
תגובת תאגיד השידור הישראלי שהופצה היום לתקשורת היא שקרית, והדברים מגובים בהתכתבויות מפורשות.
בניגוד להכחשת התאגיד כי “איש לא הכתיב לה את נוסח תגובתה”, מנהל החדשות ליאור לנדנברג הכתיב לי נוסח התנצלות המסלף את דבריי ומייחס להם משמעויות שלא היו בהם, ודרש שאקריא אותו בשידור כתנאי להופעתי (וזאת לאחר שכבר התנצלתי יותר מפעם אחת).
אני מצרפת את הודעתו הכתובה, שבה נאמר במפורש: “ככל שאין בכוונתך לקרוא התנצלות זאת, אני מבקש שתודיעי לי בהקדם שאוכל להערך לחלופה שידורית”.
שימו לב לשתי המילים: “התנצלות זאת”. לא התנצלות שאנסח בעצמי, לא הבהרה במילותיי, אלא התנצלות מסוימת שהוכתבה לי, שאם לא אקריא אותה לא אשדר.
כיצד מעז התאגיד לטעון שלא הייתה דרישה להקריא נוסח מוכתב, כאשר מנהל החדשות עצמו מתנה בכתב את הופעתי בהקראת “התנצלות זאת”? האם בתאגיד חושבים שהציבור אינו יודע לקרוא?
ואולי אין פלא שהתאגיד ממהר להכחיש את הכתבת הנוסח. הרי הודאה בכך שמנהל חדשות כפה על עיתונאית להקריא הצהרה שלא ניסחה ושאינה משקפת את עמדתה, תוך איום שלא תופיע בשידור, הייתה מעוררת שאלות קשות על חופש העיתונות, עצמאות העיתונאים וההתנהלות האתית של הנהלת התאגיד. קל יותר להכחיש את האולטימטום מאשר להסביר לציבור כיצד הוא מתיישב עם הערכים שהתאגיד מתיימר לייצג.
למחרת, לאחר שפניתי לייעוץ המשפטי של התאגיד והבהרתי כי מדובר באולטימטום בלתי חוקי ובלתי אתי, לנדנברג אמר שניתן יהיה להגיע לנוסח מתוקן. העברתי נוסח שכלל הבהרה והתנצלות, אך הוא דחה אותו ושב להתעקש על הקראת הטקסט שהכתיב לי.
תאגיד שבוחר לגלות סובלנות מופלגת ולהימנע מנקיטת צעדים לנוכח התבטאויות חמורות נגד מגזרים שלמים בחברה הישראלית ונגד חיילי ולוחמי צה"ל, בחר דווקא בענייני לנקוט בהתנהלות חסרת תקדים שלא ננקטה מעולם בתאגיד. קשה שלא לתהות מה עומד מאחורי האכיפה הבררנית והמוסר הכפול, ומדוע הסטנדרטים הערכיים של התאגיד משתנים בהתאם לזהות העיתונאי.
הניסיון של התאגיד להציג ביקורת ציבורית לגיטימית כ”הסתה” כלפיו הוא ניסיון פסול להשתיק ציבור שלם התומך בי ומבקש למחות על התנהלותו של התאגיד כלפיי. זאת בשעה שהתאגיד עצמו, בהתנהלותו ובהודעותיו, מלבה את ההסתה הפרועה המופנית נגדי.
Je n’ai jamais été pro-israélien. Ni contre d’ailleurs. À vrai dire, je me fichais un peu de ce conflit.
Mais à force de voir des hordes de barbares tout saccager en arborant le drapeau palestinien, une pulsion étrange me vient : celle de penser que l’armée israélienne a peut-être compris quelque chose.
לכל הדרוקרים למיניהם מה קרה?
אז תפסידו בבחירות. דמוקרטיה, לא?
או שדמוקרטיה טובה רק כשהתוצאות מתאימות לכם, וכשלא עוזבים?
אנחנו בנויים אחרת.
גם כשרודפים אותי אני נשאר.
גם כשמאיימים עליי אני נשאר.
גם כשקשה אני נשאר ונלחם.
כי ארץ ישראל עבורי היא לא תכנית עם תנאי יציאה.היא הבית.
אני מברך את שב"כ וצה"ל שבפעולה נועזת עצרו היום את ראש מנגנון ביטחון הפנים של חמאס בסמוך לביתו בעזה.
הוא אחד מראשי חמאס הבכירים ביותר, והיה אחראי על הסתרת ושינוע חטופינו, על הסתרת בכירי חמאס ועל בניין הכוח וניסיונות שיקום היכולות של ארגון הטרור.
לאחרונה הוא עסק בניסיונות להשיב את המשילות של חמאס בעזה, בהונאה בסוגיית פירוז הרצועה וסייע בביצוע פעולות טרור נגד כוחותינו ואזרחינו.
ההנחיה שלי ברורה: מדינת ישראל תמשיך לרדוף את כל ראשי החמאס ואת כל מי שלקח חלק בטבח 7 באוקטובר.
אין מחנה אלים, מתועב וכעור נפש כמו המחנה שמסוגל להכתים כך את היום הראשון ללימודים של ילדיי, אלה ודוד שעולים הבוקר לכיתה ו׳.
כך - כל המסלול מהבית עד לבית הספר. זה לא מיועד לי - זה מיועד להם, ולחבריהם לכיתה ולבית הספר.
האם זו דמותה של המדינה שאנו רוצים לחיות בה? האם כך נרצה לברר את המחלוקות הפוליטיות שבינינו? זה בידכם.
בהצלחה לכל תלמידות ותלמידי ישראל, וגם לאלה ודוד היקרים שלי ❤️🇮🇱
אלה שממהרים לסקול את ערוץ 14 על טעות בזיהוי לכאורה
אני פה להזכיר - ערוץ 12 הפיץ שקר כאילו צה"ל תקף בית חולים בעזה
אותו ערוץ פרסם דיבה נוספת, לפיה חיילי כח 100 אנסו נוחבה.
שתי ידיעות אלה לא הסתיימו בצחוקים, השם שטפו את העולם באנטישמיות שסיכנה חיי יהודים בגלובוס.
רק שתבינו, מדובר במוזיקה של סדרה סורית עם אג'נדה אנטי ישראלית, אנטי ציונית ועם אלמנטים של העברת נשק ותחמושת לפלסטינים.
זו פשוט קלאסיקה של שמאל בור ועם הארץ שאין לו מושג איפה הוא חי ומתחנף לערבים כשאלה מתעבים אותו ורוצים בהשמדתו.
מביך