Tech Entrepreneurship - from Coding to Investment and Education; Technion MSc, INSEAD; Adjunct Lecturer Entrepreneurship: Global Entrepreneurship Network; Arava
🚨ISRAEL IN 🔟: Trump needs to realize – the Persian clock is much more patient than the American one.
Your top stories from Israel in just 10 minutes
TODAY’S HEADLINES:
🔴Iran strikes Kuwait
🔴Hezbollah continues to attack
🔴Israel wont allow @lsarsour to enter
🎙️ Special guest Eric Mandel explains: The ceasefire is now longer than the war, and every day America is losing leverage.
Thank you to today’s sponsor:
Steven & Adina Fredman
Want the daily Israel brief in your inbox?
Sign up in the comments 👇
Produced by @misgavinsen. Hosted by @Laura_L_Cellier. Special guest @MepinOrg
1.6.2026 - בג"ץ דחה את העתירות בעניין מינוי רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד;
28.12.2025 - בג"ץ דחה את העתירות בעניין מינוי דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ;
21.2.2024 - בג"ץ דחה את העתירות בעניין מינוי העבריין בן גביר לתפקיד שר;
20.5.2020 - בג"ץ דחה את העתירות בעניין מינוי הנאשם נתניהו לתפקיד ראש הממשלה;
בכל המקרים הנימוק היה זהה - "לא קמה עילה להתערבותינו" קבעו השופטים.
שש שנים חלפו מאז הפסיקה שהכשירה כהונה של נאשם בפלילים בתפקיד ראש הממשלה. פסיקה שהתבררה במהירות כי היא שגויה מן היסוד. ובמקום שהפסיקה הזו תעמוד בפני שופטי בג"ץ כתמרור אזהרה ותנחה אותם בעתיד כך שלא כל מה שראוי משפטית הוא ראוי גם ציבורית או מוסרית, הם התעלמו מכל סימני האזהרה, מכל הנורות האדומות ואישרו את מינויו של עבריין מועד, איש אלים, גזען, לאומן קיצוני לשר הממונה על מערכת אכיפת החוק.
שנתיים חלפו מאז הפסיקה שהכשירה כהונה של עבריין מועד בראש מערכת אכיפת החוק, פסיקה שהוכחה במהירות כשגויה מן היסוד, ויעידו על כך חוות הדעת של היועמ"שית שקובעות כי על הנאשם לפטר את העבריין שהפך את המשטרה למיליציה פרטית והפר כל נורמה, אבל שופטי בג"ץ לא ראו את סימני האזהרה והתעלמו מכל הנורות האדומות ואישרו את מינויו של דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ, איש שצמח בימין הקיצוני, שמשפחתו בזה למערכת המשפט ושקופת שרצים תלויה על אחיו העבריין שעבר לכאורה עבירות ביטחוניות חמורות.
חמישה חודשים חלפו מאז הפסיקה שהכשירה את דוד זיני לעמוד בראש השב"כ, כהונה קצרה ביותר בה הוא הספיק להראות לשם מה הוא מונה ואת מי הוא משרת, אבל שופטי בג"ץ לא ראו את סימני האזהרה והתעלמו מכל הנורות האדומות ואישרו את מינויו של רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד, בחותמת כשרות של טליה איינהורן, זו שבנה נאשם בפרשה הביטחונית שבה טבולות ידיו של הנאשם ושל יועציו.
ארבע פסיקות של בג"ץ שהמשותף להן היא מתן חותמת כשרות למינוי אנשים בלתי ראויים לתפקידים המרכזיים ביותר לשמירה על שלטון החוק, הדמוקרטיה וזכויות האזרח כמו גם ההגנה על ביטחון ישראל ואזרחיה. פסיקות, ששלוש מהן, הוכחו בשטח כשגויות מן היסוד, פסיקות שהן תערובת של עיוורון, טיפשות ואיוולת שהובילו לכך שבישראל מכהן שלטון פשע המסכן את חיי האזרחים ואת ביטחון המדינה ומוחק את שלטון החוק ואת הדמוקרטיה.
יש להניח כי גופמן, ממש כמו זיני, "יצדיק" במהירות את מינויו ויפעל לטובת נתניהו, כמו שהוא מצפה ממנו. בכך תושלם הרביעיה - נאשם, עבריין, איש הימין הקיצוני ואיש עם חותמת כשרות של טליה איינהורן - העומדת בראש מנגנוני הביטחון של ישראל. מה יקרה? לא צריך לנחש, די להביט במדינהף במשטרה, בשב"כ כדי להבין את הצפוי לנו. שלטון עברייני ואלים, נדמה לי שאחד מהלאומנים הקיצונים, איש מגעיל, יהיר, זחוח ובז לרוב אזרחי ישראל, כבר אמר שידאג להעמיד לדין את נשיא בית המשפט העליון. כדאי להאמין לו, זה יקרה.
לא יודעת למה ממשלת נתניהו, פורע החוק לוין ויתר חברי הכנופיה יוצאים נגד בג"ץ כשהוא מכשיר את כל השרצים וממאן לראות את התמונה הגדולה - הפיכה משטרית אלימה שבה העבריינים מחזיקים בשלטון ולא מתכוונים לשחרר אותו ודואגים לשים עצמם מעל החוק, הפיכה משטרית שמקבלת גושפנקא של מערכת המשפט. כן, כמו.
בזמן שאיזנקוט סייר ביישובי הצפון שהופקר שוב ושוב על ידי ממשלה חסרת אחריות ופחדנית שמסתתרת בבונקרים וכבר מזמן לא יודעת לספק ביטחון, ישב בועז גולן תת רמה עיתונאית באולפן והציג תחתית שאפילו במחוזות ערוץ 14 היא נדירה. גם ביזוי חללי צה״ל הפך לכלי במשחק הפוליטי הרדוד שהם לוקחים בו חלק. ערוץ 14 תתביישו, אנחנו נמשיך לפגוש את הישראלים ולעבוד בשביל להחזיר את הביטחון, גם את הערכים שאבדו.
אני הולך לכתוב עכשיו משהו שחשבתי שהוא מובן מאליו אבל לצערי אני רואה שלא.
תהיו איתי בבקשה זה פוסט חשוב.
לבחירות הקרובות יש מטרה אחת ויחידה: להעיף את ביבי מהשלטון.
עד שהוא לא יעוף אי אפשר לתקן שום דבר ולא משנה מה אתם חושבים שצריך לעשות.
ביבי זה כל החבילה שמגיעה איתו - זה הפילוג, זו הסתה, זו מכונת הרעל, זה הג'ובים והחובבנות בניהול, זה לתת את המפתחות לשאלטר לקבוצות כוח קיצוניות, זה המלחמות שלא נגמרות כדי להישאר על הכיסא, ואני יכול להמשיך עוד. את המחירים כולנו מכירים.
להחליף את הממשלה הזו - זו המטרה היחידה ואין בלתה.
האם כל הבעיות שלנו יפתרו כשהוא ילך? ברור שלא. יש בעיות יסוד שהוזנחו כבר 70 שנה והתיקון שלהן לא יהיה בין לילה, וגם לא תוך קדנציה אחת. הממשלה הבאה רק תתחיל לתקן את עומק הנזק שנעשה פה. לא יהיו פתרונות קסם ועוד נתווכח מלא על הדרך.
האם אנחנו מסכימים לגבי מה הדרך הנכונה לטפל בבעיות? מה הפתרונות הראויים?
לא, וגם לא נצליח להסכים עליהם לפני הבחירות. אחרי הבחירות רק תתחיל עבודת הבירור, ותהיה עוד מלא עבודה. את חלק מהבעיות רק נגלה שיתחיל התיקון, כי נצטרך לשאול את עצמנו שאלות מאוד קשות של מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להיות ואיך אנחנו חיים פה ביחד.
אבל אנחנו עדיין לא מוכנים לזה.
צריך קודם כל לנצח את הבחירות ולהעיף את הממשלה.
אבל נראה שבגוש התיקון, האופוזיציה, השינוי, או איך שלא תרצו לקרוא לו - כבר מתווכחים על האידיאולוגיה של אחרי ומה ההבדל בין יש עתיד בראשות בנט או כחול לבן בראשות אייזנקוט, מפלגת הגמלאים החדשה בראשות יועז הנדל שהיום פשוט קוראים להם המילואימניקים, בדמוקרטים של יאיר גולן נשלפות הסכינים הארוכות והם רבים ביניהם בטהרנות מי יותר שמאלן עוד לפני שהם קיבלו מנדט אחד, וליברמן שמדבר על איך הוא הולך לכבוש את ביירות. אה, וכולכם נופלים לספין של ביבי כאילו יש כרגע תיקו והערבים הם לשון מוזניים במקום להגיד הדבר הברור מאליו: יש 70 מנדטים שרוצים להחליף את הממשלה.
חברים – כולכם התבלבלתם. זה לא מעניין.
העסק הזה צריך להיות הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים.
יש לכם משימה אחת בלבד: לנצח את הבחירות.
ההבדלים ביניכם לא באמת מעניינים כרגע, ומהיכרותי עם רובכם - תוך שלוש שאלות לדעתי גם אתם לא יודעים להגיד מה ההבדלים ביניכם, בעיקר כי כרגע ההרס הוא כל כך נורא ששני הצעדים הראשונים בתיקון יהיו אותו דבר בכל מקרה.
צריך קודם כל להעיף את ביבי, להכניס אנשים טובים למגזר הציבורי, למגר את השחיתות ולהתחיל לעבוד כדי שבכלל אפשר יהיה להתחיל לדבר על אידיאולוגיה ופערים.
כמו שבמטוס קודם כל שמים מסכת חמצן על הפרצוף שלכם לפני שאתם מטפלים בילדים, ככה גם הבחירות האלה.
אה, ובואו אני אגלה לכם סוד – אחרי שביבי ילך, תגלו שגם עם חלקים גדולים של הליכוד, אלו שלא הושחתו בג'ובים ופופוליזם, יש לכם פרטנרים ועם מי לעבוד. בטח שעם המצביעים שלהם, וגם עם החלקים הלא משיחיים בציונות הדתית. והתיקון יצטרך לטפל גם בחברה החרדית וגם בחברה הערבית, כי זה שתי אוכלוסיות גדולות שלא הולכות לשום מקום.
ומה אני רואה בינתיים? שכל אחד מכם מנסה לבדל את עצמו, להכניס קטנות ליריבים על מה הם אמרו או לא אמרו, ועוד כל מיני קשקושים.
תקשיבו: זה הרבה יותר חשוב מהמשחקים הילדותיים האלה שלכם.
תתחילו כבר לעבוד באופן מתואם וביחד כי לא תהיה הזדמנות אחרת. אתם צריכים לייצר אנרגיה סוחף לגוש. המפלגה שלכם לא מעניינת.
תנצחו את הבחירות, תעשו את שני הצעדים ההכרחיים שממילא צריך לעשות כדי שתהיה ממשלה מתפקדת, ואז נשב לדבר על הפערים בתוכנו ובינינו.
כי כרגע? האנרגיה השלילית הזו שלכם מקרינה, היא לא סוחפת, ואת המחיר כולנו עלולים לשלם בקלפי.
ואם חשבתם שארבע השנים האחרונות היו גרועות?
מעוד ארבע שנים כאלה כבר לא תהיה דרך חזרה.
אז תסתמו את הפה והאף, תהיו ברורים על החיבור ביניכם, תסמנו מטרה משותפת אחת – להחליף את הממשלה הנוראית הזו, ותתחילו לעבוד ביחד.
כולנו איתכם ומאחוריכם. תראו לנו שאתם ראויים.
יוסף גנון:
להתעלל באדם באכזריות סדיסטית, להפשיט אותו ולדרוש ממנו לבגוד בבני אדם אחרים רק כדי לרצוח אותו בדם קר כשהוא מסרב לשתף פעולה עם השטן.
אוסאמה אבו עסא מתל שבע נתפס על ידי מפלצות החמאס סמוך למיגונית באזור רעים בבוקר השבעה באוקטובר. המחבלים הארורים התעללו בו קשות, הפשיטו אותו וניסו להכריח אותו לקרוא ליהודים שהסתתרו במיגונית לצאת החוצה כדי שיוכלו לטבוח בהם. אוסאמה סירב לשתף פעולה עם המרצחים, לא בגד באנשים שהסתתרו, והוצא להורג באכזריות במקום.
אוסאמה היה איש משפחה עובד וחרוץ, אדם של שלום שעבד שנים ארוכות לפרנסתו והאמין בכל לבו בדו קיום ובכבוד הדדי. הלב הענק והמוסר הבלתי מתפשר שלו עמדו במבחן האנושי הקשה מכל מול רוע טהור, והוא בחר בטוב גם במחיר חייו.
הגבורה השקטה שלו היא סמל לאנושיות שניצחה את החושך. יהי זכרו ברוך. 🕯
אוהבים:
"איך אתם מעיזים לדבר עליה? היא הרבה יותר ישראלית ממני ובזכותה המשפחה שלי חיה!". העדות המטלטלת של האמא מ-7 באוקטובר שחושפת מה לוסי אהריש באמת עשתה כשהכל בער.
תעצרו הכל. בזמן שכולם עסוקים בלשפוט ולהעביר ביקורת, יש גיבורים שפועלים בשקט ומצילים חיים. הסיפור הבא ירסק לכם את הלב ויוכיח לכם מי אלה האנשים שחיים בינינו.
דמיינו את השבעה באוקטובר. מתן גנדלמן סגורה בממ"ד בכפר עזה עם שני הילדים הקטנים שלה, כשבחוץ מחבלים מנסים לפרוץ. אבל הסיוט האמיתי? הילדים הגדולים שלה ועוד שמונה בני משפחה נמצאים בממ"ד אחר בקיבוץ. מתן שומעת יריות, מקבלת הודעות מצוקה וקופאת מאימה. חסרת אונים לחלוטין.
אבל רחוק משם, מישהי אחרת לא קפאה. אשת התקשורת לוסי אהריש קיבלה בדרך לא דרך את המיקום של המשפחה. אישה שלא מכירה אותם, לא חייבת להם כלום – פשוט החליטה להציל אותם. היא מיד הקפיצה את בעלה, השחקן צחי הלוי, ששלח את החברים מהצוות המבצעי שלו. כוח של לוחמים דהר לתוך הקיבוץ הבוער, חילץ 12 בני משפחה וכלבה אחת, ומיד חזר פנימה להציל עוד עשר משפחות שלמות!
בזמן שיש מי שיוצאים נגדה, ניצולת הטבח מתן עומדת וזועקת בדמעות: "איך אתם מעיזים בכלל לדבר על האישה המדהימה הזאת? הם אנשים זהב טהור, מלח הארץ. היא הרבה יותר ישראלית ממני. בזכותם המשפחה שלי חיה".
בואו נרעיד את הרשת ונעשה כבוד ענק ללוסי, לצחי וללוחמים הגיבורים! תנו לייק של הערכה לאנשים שברגע האמת בחרו בערבות הדדית, שתפו את הפוסט בכל קבוצה כדי שכולם ידעו מי הגיבורים האמיתיים שלנו, והצטרפו אלינו לקהילת אוהבים כי כאן אנחנו יודעים להגיד תודה למי שמציל חיים.
שבת בבוקר, יום יפה, אמא שותה עוד כוס קפה, ואני כותב עוד פוסט חופר.
עבר מספיק זמן מתחילת הפסקת האש כדי שאפשר יהיה לעשות חשבון ביניים: להבין איפה אנחנו עומדים, ומה האפשרויות והמשמעויות לגבי ההמשך.
בשבועות האחרונים קראתי לא מעט, והשתתפתי בשיחות ובכנסים בנושא האיראני. מה שאכתוב פה מבוסס על סינתזה של מקורות שלא אטרח לצטט לכם אחד-אחד. אני לוקח קרדיט רק על הבדיחות העבשות. Shall we?
נתחיל מהמטרות.
למלחמה הזו היו שלוש מטרות: החלפת משטר, מניעת גרעין, ופגיעה בטק"ק וביכולות הקונבנציונליות של איראן.
בואו נפרק את זה.
יצאנו למלחמה הזו כדי להחליף את המשטר באיראן.
בין אם הצהרנו על זה בגלוי ובין אם לא, זו המשמעות של ניסיון לחסל את חמינאי במכת הפתיחה.
עכשיו כבר יש לא מעט אינדיקציות שזו באמת הייתה המטרה, לפחות אצל חלק מהשחקנים. זה היה חלק מהפיץ' של ביבי לטראמפ ביציאה למבצע. רונן ברגמן ונחום ברנע פרסמו לפני כמה שבועות את התוכנית של המוסד להכניס כוחות כורדים שיצעדו לטהרן, וכשארדואן שמע על זה הוא הרים טלפון לטראמפ וקבר את התוכנית. זה גם מסתדר עם האמירות של טראמפ שהמלחמה הייתה אמורה להסתיים תוך שלושה ימים.
מה הבעיה?
שאף אחד לא הגדיר את המטרה הזו בפה מלא. במקום זה הייתה הגדרה עמומה של "יצירת התנאים לשינוי משטר".
אני לא יודע מה זה אומר.
מבחינתי יש כבר תנאים לשינוי משטר גם באיראן וגם בעוד כל מיני מדינות אחרות באזור. אבל מה זה עוזר לי?
גם בתוך המערכת היו ארגונים שהתכוונו לזה ברצינות, והיו ארגונים, גם בישראל וגם בארצות הברית, שאמרו לעצמם: בואו נתחיל ונראה מה יקרה, ובכל מקרה - איזה כיף יהיה להפציץ ביחד, אה?
המשמעות?
יצאנו למערכה כשהמטרה העיקרית שלה לא באמת ברורה, לא נוסחה באומץ, והייתה מספיק מעורפלת כדי שכל אחד יוכל להכניס לתוכה את תפיסת עולמו. ובוודאי שהיא לא תורגמה לתוכנית מבצעית הוליסטית.
ומה קיבלנו?
בערך 72 שעות של כאוס בתחילת המלחמה. אחריהן, בערך כשמוג'תבא נבחר לרשת את אביו, המערכת האיראנית התייצבה והתחילה לתפקד.
איפה אנחנו כמעט שלושה חודשים אחר כך?
יש שינוי משטר באיראן.
מתיאוקרטיה דתית, איראן הפכה לדיקטטורה מיליטריסטית שנשלטת על ידי משמרות המהפכה. הם כרגע נמצאים במוד הישרדות, מכווננים את מאזן הכוחות הפנימי תוך כדי תנועה, אבל לפחות בינתיים לא נראה שיש שם סכנה אמיתית ליציבות המשטר מבפנים, והם מצליחים לשחק את הקלפים שלהם יפה מאוד.
גם הפנטזיות על חזרה על אירועי ינואר, ושנראה המונים ברחובות, כרגע מתרחקות. טראמפ ונתניהו הבינו את זה אחרי יום או יומיים, ושינו את הקריאה שלהם מ"צאו לקחת את גורלכם בידכם" ל"תצאו, אבל רק כשנגיד לכם". לא נראה שמישהו מתכנן לקרוא להם בקרוב.
בינתיים נראה שהמשטר מצליח להחזיק את כוחות הדיכוי שלו, ונראה שדווקא המתקפה החיצונית חיזקה את הנאמנות שלהם.
למשטר יש לפחות 15% עד 20% תמיכה בתוך איראן. זה מספיק כדי להחזיק בערך שני מיליון אנשי בסיג'. הם לא ממש "מתנדבים", אלא כאלה שהתמיכה שלהם במשטר נובעת מתמיכה אידיאולוגית, ואצל רובם גם מרווח כלכלי כזה או אחר מהקרבה למשטר. כולם מבינים שהם כרגע נלחמים על החיים שלהם, ליטרלי, ואם המשטר נופל הם נופלים יחד איתו.
המשטר חקר מה קרה במדינות אחרות. ברית המועצות לא נפלה רק בגלל המצב הכלכלי. ברית המועצות נפלה כי גורבצ'וב לא היה מוכן להפעיל את כוחות הדיכוי שלו לטבח המוני באזרחים, אלא בחר לזוז הצידה. באיראן המצב שונה. בינואר קיבלנו את התשובה.
ולכן ייקח עוד זמן עד שאזרחים יאזרו אומץ לצאת שוב לרחוב, אם בכלל. הם יעשו זאת רק אם יחשבו שיש להם סיכוי לנצח ושיש להם תמיכה אמיתית. כלומר, שיש מישהו שיורה בחזרה על כוחות משמרות המהפכה והבסיג'.
נכון שהכלכלה האיראנית ספגה מכה קשה וממשיכה לספוג עם המצור הכפול בהורמוז, אבל חשוב להבין שקריסת הכלכלה האיראנית לא תביא בהכרח לקריסת המשטר. נוטים לבלבל בין השניים, אבל זה לא אותו דבר.
המשטר יקרוס, במינימום, כשלא יהיה לו כסף לשלם לתומכים שלו. אבל יכול להיות שאפילו זה לא יספיק, כי הם מבינים שעבורם אין אלטרנטיבה. ולכן, על פי כל ההערכות שאני ראיתי, וכמו כל הערכת מאקרו-כלכלית צריך לקחת אותן עם קורטוב של מלח, המשטר האיראני יוכל לסבול את הלחץ הכלכלי עוד הרבה מאוד זמן אם יבחר בכך.
כן, האזרחים יסבלו. אבל זה לא אומר שהם יוכלו לצאת לרחוב ולנצח את כוחות הדיכוי שיחכו להם עם רובים שלופים.
זה לא אומר שהלחץ הכלכלי אינו משמעותי. התכלית שלו יכולה להיות להחזיר את האיראנים למשא ומתן ולייצר אצלם נכונות לוויתורים מסוימים. אבל את המשטר הוא לא יקריס.
נעבור למטרה הבאה: הגרעין.
על זה חפרתי פה לא מעט, אז אעשה את זה קצר בפוסט הזה.
במערכה הנוכחית, בניגוד לתקיפה ביוני שעבר שעצרה את ההתקדמות המטורפת והמסוכנת בנתנז ופורדו, כמעט לא נתקפו אתרי גרעין. אלה שכן נתקפו היו זניחים.
איראן נשארה עם 450 קילו אורניום מועשר ל-60%, ועוד לא מעט חומר בהעשרה נמוכה יותר. יש לה צנטריפוגות שלא נפגעו, את הידע להפעיל מתקני העשרה, אתר ממוגן שאי אפשר להפציץ מהאוויר ונמצא בשלבי בנייה מתקדמים, ואת המוטיבציה העליונה להשיג נשק גרעיני.
בהקשר הזה שווה להתעכב על משפט מתוך הראיון שנתן נתניהו ל-60 דקות השבוע, שתפס ידידי יואב רוזנברג:
"It doesn't mean they cannot produce a device, but it means that if they planned this arsenal of nuclear atomic bombs they thought they would have by now, that's gone".
כלומר, אפילו ביבי מודה שאולי מנענו מאיראן ארסנל גרעיני, אבל השארנו את היכולת להגיע לנשק או מתקן ראשון.
אני אתאפק לא לשאול אז למה יצאנו מה-JCPOA ב-2018, זה אורניום מתחת לגשר, אבל פירטתי באריכות לפני כמה שבועות מדוע גם יכולת להגיע לפצצה בסיסית ראשונה היא קטסטרופה, ומדוע פיצוץ מתקן גרעיני איראני מכניס אותם למרחב חסינות עמוק ואת כל המזרח התיכון למירוץ חימוש גרעיני.
בעצם זו הודאה בכישלון של כל המדיניות שהחלה ב-2018. אנחנו לא מצליחים למנוע מאיראן לייצר פצצה, ועכשיו גם נתנו להם את המוטיבציה האולטימטיבית. הפתרון האולטימטיבי שאנחנו יכולים לקוות לו זה הסכם שיוציא את האורניום, יגביל את ההעשרה ויכניס פיקוח חודרני. נשמע מוכר?
אני מדגיש שוב - שום דבר מהותי לא השתנה בתחום הגרעיני מאז סיום מלחמת 12 הימים ביוני שעבר.
אבל אם אחרי שהמערכה הקודמת הסתיימה היה איום מרחף של מלחמה משותפת ישראלית-אמריקאית שעשוי היה להרתיע את האיראנים מלהתקדם, עכשיו הם יודעים שהם יכולים לעמוד במתקפה כזו.
לאיראנים אין שום אינטרס כרגע לא לנסות לייצר נשק גרעיני. אני מוכן להתערב שהם ינסו. אולי לא מחר בבוקר, אולי הם ירדימו אותנו קצת, אולי הם יעדיפו לחכות ל-2028 שיהיה נשיא אחר בבית הלבן, אבל זה יקרה.
אלא אם יגיעו להסכם, שכרגע נראה רחוק ובלתי ניתן להשגה, הגרעין האיראני כנראה יספק job security לשירותי המודיעין בארה"ב ובישראל לעוד כמה שנים טובות.
הלאה. המטרה השלישית הייתה השמדת יכולות הטילים הבליסטיים, הפרוקסיז ויכולות קונבנציונליות אחרות של איראן.
הייתה תוכנית מבצעית מרשימה, עם אקסלים של עשרות אלפי מטרות לתקיפה משולבת במשך ארבעה עד שישה שבועות. הפצצנו כל מה שהכרנו, פחות או יותר. התוכנית הזו בוצעה במלואה בצורה מרשימה ומעוררת השתאות. הפגנת כוח ועליונות צבאית של חיל האוויר הישראלי וסנטקום. שאפו.
אבל כשמסתכלים על מבחן התוצאה, התשובה פחות חד משמעית.
הטייסים דיווחו אלפא, אבל ההישג האסטרטגי מקבל ציון בינוני במקרה הטוב.
על פי דיווחים מהשבועיים האחרונים, רוב הטילים והמשגרים חזרו לכשירות. נכון, פגענו להם במערכי הייצור והם לא יוכלו לממש את תוכנית ההתעצמות שתכננו, או שלפחות ייקח להם הרבה יותר זמן לשקם אותה.
אני הייתי מאוד מוטרד כששמעתי גם את טראמפ וגם את קופר, מפקד סנטקום, מתגאים בחיסול חילות האוויר והים האיראניים. הרי אלה איומים שלא הפריעו לאף אחד. מדובר באווירונים וסירות מיושנים ולא רלוונטיים, כאשר לאיומים האמיתיים שאיראן הכינה - הטק"ק והכטמ"מים באוויר, והמוקשים וסירות התקיפה של משמרות המהפכה בים - המענה הוא חלקי בלבד.
עובדה שאחרי כל הסיבוב הזה, איראן, ברצותה, עדיין יכולה לאיים לפגוע בתשתיות אנרגיה במפרץ ובספינות שעוברות במצרי הורמוז.
אז בעצם, מתוך שלוש מטרות, בשתיים מהן יש ציון נכשל עד כה. בשלישית אני אפרגן ואומר שהציון עובר בקושי.
אפשר להוסיף גם הישגים רכים.
אכן, כל העולם עקב בהשתאות אחרי היכולות המשולבות של ישראל וארצות הברית. זה גם היה אימון טוב לקראת מלחמות גדולות יותר שהצבא האמריקאי אולי יצטרך לנהל בעשורים הקרובים. התחרות מול סין כבר כאן, ואם היא תתפתח לממד צבאי, הלקחים שיופקו מהמלחמה הזו יהיו בעלי ערך גבוה. הסינים מצדם ראו את העוצמה האמריקאית, ואני חושב שהם לא ימהרו להיכנס מולה לעימות צבאי בקרוב. התלמיד קיבל ציון לשבח על השתתפות בשיעור.
מילה על מדינות האיזור. פרט לאמירויות שנמצאת 100% עם האמריקאים, שאר המדינות עדיין לא בחרו צד באופן מלא. סעודיה מתרחקת, קטאר מגמגמת, תורכיה ופקיסטאן בוחשות. כולם על הגדר מחכים לראות איך הסיפור ייגמר, ועדיין חוששים להרגיז יותר מדי את האיראנים שכנראה יישארו פה גם אחרי שהאמריקאים ילכו.
וכמובן, אי אפשר לסיים את תמונת המצב בלי להתייחס לג'וקר הכי לא מפתיע בחדר: הסגירה האיראנית של מצרי הורמוז.
מי שאמר שהוא לא ציפה שהאיראנים יסגרו את המיצר הוא או שקרן או טיפש. או דמנטי. בכל משחק מלחמה שאי פעם שוחק שמדמה מלחמה מול איראן, המהלך השני או השלישי שלהם הוא לסגור את המיצר.
בהורמוז עובר בערך רבע מהנפט העולמי, אבל זה מעבר לזה. עוברים שם גם עשרות אחוזים מהגז המונזל, מהאוריאה לחקלאות ומההליום שמשמש את תעשיית השבבים. הסגירה שלו מציקה ומעצבנת, ובעיקר - בלתי נתפסת העובדה שהאיראנים נמצאים בכלל בפוזיציה שהם יכולים להשתמש בה כדי להציק לנו.
עכשיו כבר אפשר להפנות אצבע מאשימה. זה לא היה צריך לקרות. לצאת למלחמה הזו בלי פתרון מבצעי/צבאי להורמוז זו חובבנות ורשלנות. זה שאיראן יכולה היום לסגור את המיצר זה מחדל. פאק, הם אפילו רוצים לקחת כסף מכל מי שעובר שם. פרסים או לא פרסים?
אבל הצד השני של זה הוא שלא צריך להפוך את זה ליותר ממה שזה בפועל.
גם בשנים 2011 עד 2014 וגם ב-2022 הנפט היה מעל 100 דולר לחבית, והכלכלה העולמית לא קרסה. הקורונה הייתה משבר שגדול בסדר גודל ממה שקורה עכשיו.
אז כן, סגירת הורמוז משפיעה, יכולה לגרום למיתון עולמי, וצריך לקחת אותה ברצינות. אבל גם אם הוא יישאר סגור עכשיו במשך חודשים ארוכים, הכלכלה העולמית תשרוד. העניין המשמעותי פה יהיה גם התקדים של סגירת נתיב כלכלי משמעותי על ידי המדינות שחולשות עליו (היוש מיצר מלאקה!), וגם המחויבות האמריקאית לשמירת הסחר הגלובלי חופשי ולהקרנת העוצמה שלהם. יהיה מעניין לראות את הפוזיציה הסינית, והאם היו איזשהם סיכומים בפגישה של טראמפ ושל שי השבוע.
אני לא מזלזל במהלך של איראן. הם הצליחו לייצר לעצמם leverage במשא ומתן, ויכולים עכשיו לבוא בדרישות. טראמפ רואה את מחירי הדלק בתחנות ומבין את המשמעות שלהם על בחירות האמצע שמתקרבות. אבל כמהמר שכבר נמצא all in, לא בטוח שיש לו ברירה, ויכול להיות שהוא יצטרך לתת את הזמן למצור הכפול להתחיל להשפיע.
לסיכום החלק הזה, יש כרגע שלושה שעונים שמשפיעים על מצבנו.
הראשון הוא השעון הגרעיני: האם ומתי איראן תתקדם לפצצה, והאם תצליח לעשות את זה. איראן גרעינית, גם אם זה רק מתקן בודד שמתפוצץ במדבר, משנה את כל חוקי המשחק האזוריים.
השעון השני הוא השעון הפנימי האיראני: עד כמה הלחץ שם יכול להזיז אותם מעמדתם. זה שילוב של לחץ כלכלי ולחץ פנימי פוליטי. המשטר יחזור למשא ומתן אמיתי ויהיה מוכן לבצע ויתורים רק אם יחשוש להמשך שרידותו, ויחשוב שהסכם מגדיל את הסיכויים שלו לשרוד.
כרגע איראן נמצאת לגמרי במוד של defiance. היא בטוחה בכוחה להמשיך להחזיק מעמד ולהתיש את ארצות הברית מחד גיסא, אבל לא מאמינה שאפשר לסמוך עליה במשא ומתן מאידך גיסא.
דרך אגב, הם צודקים.
האמריקאים הוכיחו פעם אחר פעם שאי אפשר לסמוך עליהם.
אני לא חושב שמבינים את עומק משבר האמון בצד האיראני אחרי היציאה האמריקאית מה-JCPOA. תוך כדי המו"מ על ההסכם בין השנים 2013-2015, באיראן היו מאוד סקפטיים לגבי האפשרות לסמוך על האמריקאים ושאלה יעמדו בהתחייבויות שלהם. רוחאני וזריף עשו מסע שכנוע עצום מול חמינאי, ודי כופפו לו את היד כדי שיסכים לגלות גמישות הרואית ולחתום, עד שלבסוף הוא עשה את זה עם יד רועדת.
אחרי שלוש שנים מגיע טראמפ, יוצא מההסכם, ומוכיח לחמינאי שתחושת הבטן שלו הייתה נכונה. האיראנים גם ויתרו על החומר שהחזיקו, גם הקפיאו את ההעשרה, וגם לא קיבלו את הפירות הכלכליים שהובטחו להם בהסרת הסנקציות.
ואם היה עוד איזה שבריר אמון, הוא נסדק גם ביוני 25 וגם בתחילת 26, כשישראל וארצות הברית תקפו תוך כדי שמתקיים משא ומתן.
לכן, האיראנים יגיעו לפגישות, ואין להם בעיה לקיים דיונים. אבל אני עוד רחוק מלראות אותם מבצעים ויתורים משמעותיים.
הלחץ הכלכלי של המצור הכפול, המצור שארה"ב מטילה על איראן בהורמוז, משפיע. איראן מפסידה מאות מיליוני דולרים כל יום. יש לחץ על ייצור הנפט שלה. סחורות לא נכנסות. אבל כרגע הם לא ממצמצים.
מתי יגיע השלב שבו they will cry uncle ויהיו מוכנים ללכת להסכם? לדעתי אנחנו עוד רחוקים ממנו, ולא בטוח שהוא יגיע כלל. הם יכולים להחזיק שנים על כלכלת התנגדות.
השעון השלישי הוא השעון של הסבלנות של טראמפ: עד כמה הוא יכול להמשיך ללחוץ. יש לו את בחירות האמצע המתקרבות, כשה-approval ratings שלו נמצאים במקום נמוך מים המלח. אם הוא מפסיד את שני בתי הקונגרס, היכולת שלו להמשיך לקיים מדיניות תהיה מאוד מוגבלת.
אולי נראה עוד TACO Tuesday (למי שלא עוקב - Trump Always Chickens Out, רק אל תגידו לו את זה בפנים כי זה לא ייגמר טוב) בקרוב, אולי הוא יעלה את ההימור - אבל בכל מקרה, השעון הזה חסום ב-2028 כשהוא יעזוב את הבית הלבן.
היום זה נשמע עוד הרבה זמן, אבל שנתיים וחצי זה לגמרי טווח שהאיראנים יכולים לכוון אליו להורדת ראש, מתוך הבנה או תקווה שהנשיא הבא יהיה כזה שלא ישים את איראן בראש שמחתו, ולא יוכל לשמר את אותה רמת לחץ.
עד כאן תמונת מצב. ועכשיו? מה הלאה?
יש פה כמה תרחישים אפשריים:
תרחיש ראשון - הסכם ארוך טווח.
כרגע סיכוי נמוך. המו"מ לא מתקדם לשום מקום, הפערים ענקיים, והאיראנים לא נראה שממצמצים. צריך לקרות משהו כדי שהם יזוזו, ובינתיים טוב להם להמשיך ככה. גם מהצד האמריקאי לא ברור שהסכם כזה יעבור בגרון בקלות. פנטזיות בצד, ההסכם הטוב ביותר שאפשר לקוות אליו יטפל רק בנושא הגרעיני, באופן שיזכיר את ה-JCPOA, לא יכלול את הטק"ק והפרוקסיז, וייתן לאיראן הקלות סנקציות משמעותיות. את העם האיראני, אותם אלו שטראמפ הבטיח להם שהעזרה בדרך, הוא יזרוק לכלבים. האם זה משהו שוושינגטון תדע לא רק לקבל אלא גם למסגר כהישג?
התרחיש השני הוא חזרה ללחימה.
לשני הצדדים יש עוד אקסלציה פוטנציאלית. האמריקאים יכולים לפגוע באתרי אנרגיה, תשתיות לאומיות וגשרים. האיראנים יכולים לפגוע במתקני אנרגיה במפרציות ולהפעיל את החות'ים שיסגרו את מצרי באב אל מנדב. כרגע שני הצדדים עדיין מתאפקים, אבל הפסקת האש שברירית, ואם צד אחד יחשוב שעדיף לו לשפר עמדות עם עוד סיבוב של התגוששות, הוא יעשה את זה.
מתי זה יקרה? אם האיראנים רוצים להדליק, כל מה שהם צריכים לעשות זה לזרוק טיל קטן לתל אביב וטישלר מסדר להם ביקור בית. כרגע הם נזהרים ומשאירים את כל העימותים רק במפרץ ואת חיזבאללה בצפון. מבחינת טראמפ, יש לו עכשיו חלון של קצת פחות מארבעה שבועות לפני שמתחיל המונדיאל בארה"ב. הכוחות שלו כבר מרוכזים כאן, והוא יכול להספיק עוד סיבוב קצר. אם זה יקרה, אני מעריך שזה יקרה בקרוב. לא בטוח שנקיים את תהלוכת הטרקטורים המסורתית ביום חמישי.
בכל מקרה - קשה לי לראות שסיבוב כזה, אם יהיה, משנה מהותית את המצב. אני לא רואה אותו מזיז את האיראנים, אבל הוא כן יכול לחזק את הלחץ הכלכלי לקראת הקיץ המתקרב. לא יהיה נעים בטהראן עם 50 מעלות חום בלי חשמל ולכן הוא יכול לקצר זמנים לקריסת המשטר או להסכם.
התרחיש הבא הוא פשוט המשך מצור כפול.
אף אחד לא עובר בהורמוז, כולם על הקווים, אבל אף אחד גם לא מרביץ חזק מדי בזמן הזה. שני הצדדים חושבים שהזמן ישחק לטובתם. האמריקאים יבנו על מיטוט או החלשה משמעותית של המשטר, האיראנים ימשכו זמן עד שלטראמפ יימאס. יש מצב ששני הצדדים צודקים.
תרחיש רביעי הוא "הסכם קטן" - הורמוז תמורת הורמוז.
סיום לחימה דקלרטיבי, אבל בלי הסרת סנקציות. זו נקודת עצירה טובה יותר, אולי לשני הצדדים, מהמצור הכפול. גם באיראן יש קולות שרוצים איזשהו פתרון שיאפשר להם את תחילת השיקום, וגם טראמפ צריך לרדת מהעץ ולייצר פתרון שיכול להחזיק מעמד לאורך זמן. הוא כבר ידע למסגר את זה כסוג של ניצחון, יזהיר את איראן לבל תחשוב על להתקדם לנשק גרעיני, ישאיר את הלחץ הכלכלי ויקווה שהמשטר ייפול איכשהו. מחירי הדלק יירדו והוא יוכל להתפנות לעשות דברים אחרים.
והתרחיש החמישי, שיכול לקרות במקביל לכל אחד מהתרחישים, הוא פצצה איראנית.
חברים, זה כבר לא תיאורטי. זה לא אולי. יש להם את הכוונות, ויש להם את הבסיס ליכולות. זה לא אומר שהם יעשו את זה מחר בבוקר. יש עדיין אלמנט של הרתעה, הם לא רוצים להיתפס בדרך. לנו יש מודיעין מעולה באיראן, אנחנו לא ניתן להם להתקדם אם נתפוס אותם. אבל הסכנה היום היא הגבוהה ביותר מאז שאיראן התחילה לעסוק בגרעין. נצטרך להמשיך להיות ממש ממש טובים.
וכדי להשאיר אתכם עם טעם טוב, יש גם תרחיש שישי ואופטימי שבו המשטר נופל.
איך זה יקרה? אין לי מושג. לאף אחד אין. אני לא שמעתי על אף תוכנית אופרטיבית רצינית שיכולה להבטיח שזה יקרה, ולכן לצערי אי אפשר לבנות על התרחיש הזה כרגע. אבל זה לא אומר שזה לא יכול לקרות. תמיד אנחנו מדברים על ניהול סיכונים, צריך גם להשאיר פתח לניהול סיכויים.
המשטר הזה מושחת, כושל, עם כלכלה בקנטים. לאיראנים יש היסטוריה ארוכה של מהפכות והפיכות שלטוניות. לדעתי היינו קרובים לזה בינואר האחרון, ודווקא החלטת המשטר להפעיל את הכוח ולטבוח בכל כך הרבה אזרחים שידרה כמה שהוא עם הגב לקיר. המלחמה האחרונה לא חיזקה אותו. המשך לחץ כלכלי, ותמיכה אופרטיבית בעם האיראני כדי שכשזה יגיע זה יגיע טוב, יכולים לאפשר לזה להצליח בפעם הבאה.
אי אפשר יהיה לשים תזכורת ביומן מתי זה יקרה. ממליץ שלא לנסות להקדים את הגאולה ולדחוק את הקץ, אבל אפשר לעזור לה בהרבה דברים קטנים. כשזה יבוא, זה יבוא.
יאללה, לדעתי הגעתי כבר לעומק של האורניום הקבור בחפירה הזו. מקווה ששרדתם.
שבת שלום!
75 שנה מדינת ישראל מנהלת מול האוליגרכיה החרדית את הויכוח הלא נכון. הגיע הזמן להפסיק להתווכח על אידיאולוגיה, ולהתחיל לקרוא מאזנים ונסחי טאבו.
מוזמנים ומוזמנות לקרוא את השיחה שלי עם איילת שני הנהדרת במוסף הארץ.
לינק בציוץ הבא.
מדד דיווחי האמת של המשטרה מתדרדר משנה לשנה. דיווחי השקר לא התחילו עם בן גביר, אבל כשהממשלה בדיחה, הרסן מותר.
מתבוננת בתמונה והבטן מתהפכת.
ואולי מחר הם יקבלו קידום, נכון?
אף אזרח לא אמור להראות כך אחרי מפגש עם שוטרים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בכניסה לבית פרטי בלי צו. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעורך דין ועובד ציבור.
יותר ויותר חלקים ממשטרת ישראל הופכים להיות מסוכנים לציבור במקום להגן עליו. הרוח הגזענית והאלימה של בן גביר חודרת לכל פינה. הפיקוד הבכיר נכשל לחלוטין בשמירה על רף של מקצועיות, הקפדה בחוק ובפקודות, ובהתנהלות ערכית ראויה.
השוטרים המעורבים צריכים להיות מורחקים ומושעים מכל פעילות מבצעית עד סיום החקירה.
אני קורא לועד פרקליטי המדינה לנקוט בצעדי מחאה וללשכת עורכי הדין להשמיע את קולה באופן נחרץ.
התיקון, השיקום והמהפך במשטרה יהיו אחת המשימות הראשונות שלנו בממשלה הבאה.
עוד לינץ' אכזרי באזרח ישראלי שלא שמעתם עליו בתקשורת.
לפני כמה ימים באשדוד, בוריס בן ה-71, פנסיונר סיעודי, בסך הכל יצא לסיבוב עם הכלב. הוא פגש שני גברים שהפכו את החיים שלו לסרט אימה.
הם שברו לו את הגולגולת, הלסת והצלעות. הם יידו עליו אבנים ושיסו בו את הכלב שלהם בזמן שהוא שוכב חסר אונים על הרצפה. הם קרעו לו את הידיים והרגליים עד שהעצמות נחשפו. בנוסף לכל גם שדדו אותו. הוא שרד בנס.
הכירו את ה"גיבורים": נדב זיאמר (32) ויניב טורנה (24). לאחד מהם יש לכאורה 11 תיקים קודמים. 11 פעמים שהמערכת שחררה אותו לרחוב.
איפה התקשורת? למה השמות שלהם לא פותחים מהדורות? כמה פעמים עוד צריך לעצור אדם אלים עד שיבינו שהוא סכנה לציבור?
המשפחה של בוריס נלחמת עכשיו על השיקום שלו ועל זה שהמפלצות האלו לא יחזרו לרחוב. כרגע האריכו להם מעצר רק ביום נוסף. הם חייבים להישאר בכלא.
היי עומר,
רציתי לספר לך אירוע שקרה היום בבית ספר *ממלכתי* רמות, באר שבע. היום, יום לפני לג בעומר, היה תלוי שלט של חב"ד שמזמין את ילדי היסודי והגן שנמצא באותו מתחם, למסיבה.
אני כהורה מודאג לילדה בבית הספר, הסרתי את השלט. אמא אחרת חטפה לי את השלט מהיד.
בדרכי החוצה משטח בית ספר, יוצאות המורות מחדר מורים ומתחילות להתעצבן עלי ולבקר אותי. המנהלת נמצאת יחד איתן המחזיקה את השלט(!!) ביד.
היא טענה שזה נתלה באישור שלה. ועל הדרך הדגישה בפני שהיא מלמדת בבית ספר *ממלכתי יהודי*. בעוד שהיא עומדת תחת שלט שבו כתוב בבירור שם בית הספר כבית ספר *ממלכתי*.
אני חוזר הבייתה, ומדפיס חומרי רקע על חב"ד אולי המנהלת פשוט לא מכירה את מה שהם אומרים עלינו, החילוניים. מעביר לשומרת למבקש ממנה להעביר את הדפים למנהלת.
שעתיים אחרי, אני מקבל טלפון *מהמשטרה* ובצד השני, מישהו שמציג את עצמו השוטר הקהילתי של השכונה. ואז אני מקבל ממנו שיחת נזיפה.
לא פחות ולא יותר, נזיפה.
שלא תבין אותי לא נכון, טוב לי שהילדה שלי מקבלת חינוך ממלכתי על חגי ישראל, על ההיסטוריה והמסורת שלנו כעם. אבל זה שבית הספר משמש כלוח פרסום של ארגון כמו חב"ד.
זה קצת מבזה את כל הערכים הדמוקרטיים שבית ספר ממלכתי בישראל אמור לחנך אליהן.
אשמח לעזרה ולשיתוף.
אבי דיכטר הוא, לכאורה, אחד השפויים האחרונים בקהל שמשי נתניהו. והוא אומר כאן ש״בנט ולפיד הביאו לנו את אחד האסונות הגדולים בתולדותינו״.
וידאתי שזה לא AI. זה אמיתי. ״מסרו 10 קמ״ר שטח ריבוני שלנו לחיזבאללה״, הוא אומר. ואללה. כמובן שזה לא נכון. לא שטח ריבוני ולא נעליים. מים כלכליים, במסגרתם קיבלנו הכרה לבנונית ובי״ל על כל שדות הגז הפעילים שלנו, בעוד הלבנונים קיבלו הכרה ישראלית ובי״ל על שטח קטן בו הם אמורים היו למצוא גז. ובכן, התברר שאין שם גז. מה גם, שאם היה מתגלה שם גז, 25% ממנו היה שייך לנו.
עצוב על דיכטר. באמת. בראיון הבא הוא כבר יטען שה-7 באוקטובר היה במשמרת של בנט ולפיד.