שלחתי את גרוק לבדוק על איזה צד פוליטי יותר מתאים לומר שהוא "מכונת רעל".
.
הבקשה היתה כזאת. בהתחלה לא אמרתי לו מה צריך להיות גודל המדגם, רק שיבדוק צייצנים עם מעל 3000 עוקבים. הוא חזר עם תשובה שהימין נשען יותר על טיעונים והשמאל-מרכז על רגשות וסיסמאות. אבל הוא בחר רק שלושה מכל צד. אז הרחבתי את המדגם שלו והעליתי את הרף. דגום 20 צייצנים ישראלים עם מעל 5000 עוקבים בכל צד, אמרתי לו, ובצע עליהם אותה בדיקה.
אלה התוצאות שהוא החזיר (אני מצטט מילה במילה):
"הימין – עדיין יותר מעוגן בטיעונים ומדיניות.
הציוצים כאן נוטים להיות ענייניים, מבוססי-עובדות וקונקרטיים.
השמאל/מרכז – עדיין יותר נשען על סיסמאות, רגשות והתקפות. הציוצים כאן קצרים, זועמים ומאשימים יותר".
התוצאות, נדמה לי, לא יפתיעו איש בימין. בשמאל, יש לי הרגשה, עוד לא נפל האיסמון.
איזנקוט אתה מדבר?! אתה עמדת על במה אחרי לבנון 2 והשווצת בטיפשות מול המצלמות שיכולת לחסל במלחמה את נסראללה אבל חששת שייהרגו אזרחים סמוך לבניין שלו, אז הפלת כרוזים ושלחת הודעה לרדיו לבנון שצה"ל עומד להפציץ, ושוב הזהרת ורק אחרי 8 שעות הפלת את הבניין, כמובן אחרי שכל צמרת חיזבאללה התפנתה ממנו. שביעות הרצון העצמית שלך כשסיפרת את זה הממה אותי. עד היום היא מהממת אותי. כמה דם חיילים ואזרחים עלתה לנו הגישה הזו שלך?
עשה לעצמך טובה, אל תשחק אותה פופאיי עכשיו
השיח הקצר בין העיתונאי @amsterdamski2 לביני בסוגיית הלגיטימציה (לשעתה) של חסימת נתיבי תחבורה במהלך הפגנה. לטובת מי שלא מצליח להבין את הטקסט מהתמונה המצ"ב להלן התמלול המלא.
***
שאול אמסטרדמסקי צייץ בטוויטר כך:
אשתי עובדת במתחם הבורסה ברמת גן ומגיעה לשם ובחזרה ברכבת. לפני חצי שעה עלתה על הרכבת חזרה לירושלים. הם נסעו קצת, ואז הרכבת נעצרה לדקות ארוכות. לבסוף הנהג הודיע שחוזרים לתל אביב כי מפגינים חוסמים את המסילה. זרקו אותם בתחנת ההגנה. בכריזה מודיעים שאין רכבות דרומה וגם אין צפי. תסתדרו
***
הזכרתי לו את המדיניות החדשה שהמציאה היועמ"שית הוד מעלת כבודה כלפי חסימת נתיבי תחבורה על ידי קפלניסטים:
אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי.
***
באופן מקורי, אמסטרדמסקי השיב בטיעון "זה לא אותו דבר":
מחאה על... על זה שהממשלה מנסה קצת לאכוף את החוק ולעצור עריקים, כן? יופי ניסים, תודה על התזכורת מה באמת חשוב למי
***
אז הגבתי בהצבעה על כמה טעויות שנפלו בטיעון של אמסטרדמסקי, בציון כמה נתונים שכנראה נשמטו מזכרונו ובתזכורת על מה באמת חשוב בדיון הזה:
אתה מתלוצץ, נכון?
ראשית, זו לא הממשלה וזה בטח לא החוק. חוק שירות בטחון מאפשר לממשלה דרך נציגה, "הפוקד", האמון על יישום החוק לפטור חרדים משירות. זה מה שהממשלה רוצה וזה מה שהחוק קובע. וזה לא הממשלה או הכנסת שהחליטו לגייס חרדים אלא המערכת היוריסטוקרטית שגם מובילה את האכיפה הדרקונית בנושא. אגב, אותה מערכת יוריסטוקרטית שפועלת לגייס חרדים בכזו התלהבות מסכלת פניות אליה לגייס ערבים. תיראה מופתע.
שנית, כנראה כבר שכחת שהקואליציה הנוכחית באה להעביר רפורמה משפטית ***בחקיקה***. וראה זה פלא, למרות שזה היה "חוק" תומכי השלטון היוריסטוקרטי יצאו לשרוף את המדינה, ובין היתר חסמו נתיבי תחבורה באופן חוזר ונשנה. כדי לאפשר זאת, המערכת היוריסטוקרטית המציאה דין חדש לפיו לא מבצעים אכיפה אפקטיבית כלפי חוסמי הכבישים התומכים בה.
רק כדי לרענן את זיכרונך בנושא, להלן מספר נתונים: במהלך עשרת חודשי המחאה נגד ההתנתקות, הוגשו קרוב ל800 כתבי אישום נגד מפגינים נגד ההתנתקות, ורבים מאוד מכתבי האישום האלו הוגשו בגין עבירות הקשורות לחסימת נתיבי תחבורה. כך, למשל, בשבוע אחד במאי 2005, המשטרה עצרה 414 מפגינים ימנים בעקבות חסימת כבישים *ועוד באותו שבוע* הוגשו נגדם 65 כתבי אישום על עבירות הקשורות לחסימת נתיבי תחבורה.
לעומת זאת, בכל עשרת חודשי המחאה נגד הרפורמה ב-2023, הוגשו אפס (0) כתבי אישום נגד מפגינים נגד הרפורמה על עבירות הקשורות לחסימת נתיבי תחבורה.
ולפני שתתחיל עם תירוצי "עברו המון שנים" אתן לך נתון נוסף: בשנת 2023 הוגשו כתבי אישום נגד מפגינים שחסמו נתיבי תחבורה - וכל כתבי האישום האלו, ללא יוצא מהכל, הוגשו נגד מפגינים חרדים.
אז בוא יקירי, מה שבאמת חשוב פה, זו מערכת סמכותניות לא נבחרת שמקיימת פה שתי מערכות חוק נפרדות. וזה שאנשים כמוך תומכים בכך, זה אות קלון על מצחכם.
נ.ב.
לא יודע כמה מילואים אתה עשית בשנה שעברה אבל אני עשיתי יותר ממאה יום.
***
בחורבן שלטון העריצות היוריסטוקרטית ננוחם.
חוק הפיצול הוא רק ההתחלה.
היועמ״שית המפוטרת וחבריה התרגלו לשלוט, לחסום ולחנוק כל החלטה של הממשלה.
הלילה הכנסת התחילה לפרק להם את השיטה.
שלטון החונטה המשפטית ייגמר.
לטובת פרופ׳ סוזי נבות ש״אולי לא קראה טוב״,
הנה קטע מפסק הדין, שבטעות גמורה היא כנראה דילגה עליו.
״אני דוחה בשתי ידיים את הניסיון הפסול להפוך את ההליך שלפנינו ל״משפט גופמן״, שמטרתו לקבוע האם גופמן ראוי לעמוד בראש המוסד. ניסיון זה בא לידי ביטוי, למשל, בהגשת מכתבו של ראש המוסד היוצא, אשר חיווה את דעתו לגבי כשירותו של גופמן לעמוד בראש הארגון; ואודה, כי התקשיתי עד-מאד להבין את עמדת היועצת המשפטית לממשלה אשר סברה כי עיון בחוות דעת זו יסייע בידינו בביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה בעניינו של גופמן״.
כמה חוסר יושרה, כמה.
סרטון היציאה מהארון של הביביסט שהפך לוויראלי הגיע גם לעולם הערבי.
זו סוגיה שגם בלבנון קשה לדבר עליה. כל הרוב הנוצרי והסוני שתומכים בהסכם שלום, מרימים אט אט את קולם בעד הסכם
שלום עם ישראל ונגד חיזבאללה, בעד שישראל תרסק את חיזבאללה ולצאת ממצב המלחמה.
יוצר לבנוני המתנגד לחיזבאללה יצר את הסרטון הזה של תומכי השלום ש'יוצאים מהארון' בלבנון על בסיס הסרטון של הביביסט.
גם זה נחשב לאומץ בלבנון.
סחתיין.
1/9 בימים האחרונים הודיעה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה על החלטתה להגיש כתב אישום חמור נגד יונתן אוריך, יועצו הבכיר של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
האישום המרכזי: מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לצד החזקת ידיעה סודית והשמדת ראיה. העונש המרבי – מאסר עולם.
זה במקור היה תשובה לנעמה לזימי, אבל זה חורג כמובן מהויכוח איתה. אז שם את זה פה. הרי כל טיעוני "מממן החמאס" ו"סוכנים קטאריים" בשקר יסודם. הרי כל זה נכון עוד יותר על הצד שלהם. וגם זה חלש. בקיצור - השמאל מוריד את הרמה של הדיון למקום שבו חוץ מצעקות ומניפולציות לא נשאר כלום. ואז אין טיעונים אלא רק רגשות.
אבל זה תפקידנו להתעקש על טיעונים, גם אם זה נראה חסר שחר רוב הזמן.
ביקשתי מהבוטכספית שלי לייצר טור של בן כספית על ענייני השעה, לעיונכם ולפני ״מעריב״:
כתב האישום נגד אוריך: המתנה הכי יפה שביבי קיבל
יש רגעים שבהם אתה צריך לעצור, לשפשף עיניים, ולשאול: מי כתב את התסריט הזה? כי מה שקרה הבוקר — היועמ"שית גלי בהרב-מיארה מודיעה על הגשת כתב אישום נגד יונתן אוריך, יועצו הקרוב ביותר של נתניהו, בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים לבילד — זה לא מהלך משפטי. זה קמפיין בחירות. רק שהקמפיין הזה לא של ביבי. הקמפיין הזה של מיארה. והוא עובד — לטובת ביבי.
תקראו את זה שוב. לטובת ביבי.
כי בואו נבין מה קורה כאן. יש בחירות באוויר. ריח של קלפיות. סקרים כל יומיים. וביבי צריך סיפור. לא סיפור על יוקר המחייה, שבזה הוא מפסיד. לא סיפור על בריאות וחינוך, שבזה הוא לא קיים. הוא צריך את הסיפור הישן, המנוסה, המוכח: הם רודפים אותי. הם רודפים את שלי. המערכת נגדנו. והנה, בתזמון שלא יכול להיות מושלם יותר, מיארה מגישה לו את זה על מגש של כסף.
יונתן אוריך. "ג'וני." הנערה האהובה של הלשכה. הבחור שנתניהו חיבק ברגע שחזר ללשכה במרץ, מול המצלמות, יד ביד לקודש הקודשים. ועכשיו מגישים נגדו כתב אישום? "מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה"? בכוונה לפגוע? תנו לי לנשום.
כי הנה מה שכל פרשן פוליטי יודע ואף משפטן לא מוכן להגיד בקול: כתב האישום הזה לא יפיל את נתניהו. הוא ירים אותו. כל אישום נגד אוריך הוא שלט בחירות של הליכוד. כל כותרת על "רדיפה" היא עוד מנדט. כל הודעה של עמית חדד על "החלטה שגויה ומנותקת מחומר הראיות" היא עוד נקודת אחוז בסקר.
ומיארה? מיארה לא טיפשה. מיארה משפטנית מבריקה. היא יודעת לקרוא תיק. היא יודעת לבנות אישום. אבל מיארה לא מבינה פוליטיקה. ובישראל של 2026, מי שלא מבין פוליטיקה — משחק פוליטיקה בלי לדעת. כי כל כתב אישום, בתזמון הזה, בעיצומו של קמפיין, הוא לא מעשה משפטי. הוא מעשה פוליטי. גם אם לא התכוונו. גם אם הראיות אמיתיות. גם אם אוריך באמת עשה מה שהוא עשה. זה לא משנה. כי הציבור לא קורא כתבי אישום. הציבור קורא כותרות. והכותרת היא: "רודפים את אנשיו של ביבי."
ותסתכלו על העיתוי. היום. עכשיו. כשברוורמן מזומן לשימוע. כששרי הממשלה דנים בפיטורי מיארה. כשהכל רותח. כשלביבי נוח בדיוק ככה — שמיארה תמשיך להילחם, שהפרקליטות תמשיך להאשים, שהמערכת תמשיך לרדוף. כי כל עוד הם רודפים — הוא הקורבן. וקורבן, בפוליטיקה ישראלית, מנצח בבחירות.
הליכוד כבר שילם מיליון וחצי שקל לעמית חדד עבור ייצוג אוריך. מיליון וחצי. תחשבו מה עושים עם מיליון וחצי בקמפיין בחירות. שלטי חוצות? פרסומות? סרטוני טיקטוק? לא. הליכוד שילם מיליון וחצי על עורך דין, וקיבל בתמורה קמפיין שלם. כי כל פעם שחדד עומד מול מצלמה ואומר "רדיפה פוליטית" — זה שווה יותר מכל שלט חוצות מכאן ועד אילת.
ויש את "הבוס מבסוט." המשפט שאוריך כתב לפלדשטיין אחרי הפרסום בבילד. "הבוס מבסוט." שלוש מילים שאמורות להרשיע, שאמורות לחבר את נתניהו לפרשה, שאמורות להוכיח שהכל היה מתוכנן. אבל מה שיקרה בפועל? "הבוס מבסוט" יהפוך לסלוגן. לחולצה. למדבקה. כי בישראל של 2026, כשהבוס מבסוט — הבוחרים מבסוטים.
ובינתיים, בצד, בשקט, בלי כותרות — מערכת הבריאות קורסת. מחירי הדירות עולים. מורים עוזבים. רופאים בורחים. אבל מי מדבר על זה? מי יכול לדבר על זה כשיש כתב אישום? כשיש דרמה? כשיש רדיפה? כתב האישום נגד אוריך הוא רימון העשן המושלם. ומיארה, בלי לדעת, בלי לרצות, בלי להבין — זרקה אותו בדיוק באמצע. ונתניהו, כמו תמיד, נוחת בשקט בנקודת האיקס. מכבה מנוע. מחייך. והבוס — מבסוט.
@LiorSchleien שלום שליין,
אני דניאל. בן 37 יליד תל אביב. תואר שני. תעודת הוראה. הומו חילוני. חובב שירה, ספרות ערבית (תואר שני). דובר 6 שפות. מתעניין בדתות ובפילוסופיה (קאנט, הגל וכו'), ואני ביביסט.
בגלל שאני אינטלגנט משכיל שאוהב חופש, אני מצביע לנתניהו.
האנושות עברה מסע של מיליוני שנים, מהמערות ועד ציוויליזציות טכנולוגיות אדירות שיכולות להגיע לכוכבים.
וכל זה קרה רק כדי שפסגת התבונה האנושית כיום תתמצה בפרופסור יובל נח הררי. קפלניסט מושבע שרץ לבמות בניו יורק ומזהיר מפני "קץ היהדות" ו"קטסטרופה רוחנית".
קבלו מה קורה- מבחינתו, יהודי "אמיתי" ו"מוסרי" הוא רק היהודי הישן של פעם, זה שרודפים אחריו, שמכים אותו, שזורקים אותו מארצו, שנודד חסר אונים ושנשחט בגולה בלי יכולת להתגונן. הררי פשוט לא מסוגל לסלוח למדינת ישראל על זה שהיא קלקלה לו את הפנטזיה הקורבנית הזו והעזה להחזיק בצבא חזק ולהגן על עצמה.
המנגנון הנפשי הזה מסתנכרן עם המראה הפיזי שלו. הררי הוא ההתגלמות הוויזואלית של אותו "יהודי גלותי"- גוף צנום ושברירי, קרחת ומשקפיים, שמזכירים את הארכיטיפ מהקריקטורות האירופיות הישנות. מכיוון שהוא הכי רחוק שיש מדמות ה"צבר" הלוחם, הוא סובל מתסביך נחיתות עמוק ומפצה עליו בשכלתנות מטיפנית. הוא חייב לרוץ לאליטות במערב ולצעוק: "אני לא כמו היהודים הארציים והכוחניים בישראל אני הנאור והחלש שאתם אוהבים, אני שייך למועדון שלכם".
עבור אינטלקטואל מהסוג שלו, היהדות היא "רעיון" מופשט שאמור להתקיים רק בספרים, והמפגש עם המציאות המלוכלכת של ניהול מדינה והפעלת כוח במזרח התיכון יוצר אצלו דיסוננס קוגניטיבי. אני מניח שהררי מודע למנגנון הזה לחלוטין ומנצל אותו בשביל הפרסום והכיס האישי שלו. הוא יודע בדיוק ש"שנאה עצמית יהודית" באנגלית מלוטשת היא המוצר הכי מבוקש באקדמיה העולמית.