אתמול פגשתי אלימות של חיילי צה״ל בשטחים והיום עשיתי מילואים.
הדיסוננס הזה קשה לי, לכן אני מזהירה שחפירה לפנייך ואולי אחרי הפוסט הזה כבר לא יקראו לי למילואים…
הבחירה שלי להתגייס לא הייתה מובנת מאליה בכלל, כפול כמה דברים שלא היו מובנים מאליהם. לא גדלתי על ברכי הציונות, צה״ל כדבר קדוש ובלתי ניתן לערעור, לא היה קשור אליי. מעולם לא חשבתי שהוא הצבא המוסרי בעולם. לא האמנתי שכל מלחמה או מבצע הכרחיים, המשחק הפוליטי באמצעות ניפוח איומים ביטחוניים, היה ברור לי.
כן בחרתי להתגייס כי האמנתי שיש איומים בטחוניים ושמחובתי המוסרית לשאת בנטל, לקחת חלק בהגנה על המדינה שלי, זאת שאני אוהבת גם אם יש לי מלא ביקורת עליה.
תמיד הייתי שמאלנית, זה לא מהפך שעשיתי. אף פעם לא הסתרתי את זה ואף פעם לא התביישתי בזה.
במהלך המלחמה הנוראית האחרונה, שבתוכה נכנסים מבצעים מול איראן שכולנו ראינו כמה הם לא מקדמים אותנו, אפילו מונדיאל שאיכשהו עוצר את כל המלחמות כי טראמפ וביבי מבינים שאין להן רייטינג, הרג החפים מפשע שהייתי עדה לו דרך השירות בדובר צה״ל, התאמצתי מאוד לוודא עובדות, שוב ושוב, עם שאלות מציקות לבירור הפרטים, הרבה מעבר לפרוטוקולים של דובר צה״ל.
ראיתי איך השקרים קורים.
עיגולי הפינות של חיילים עייפים, דוצות שמחויבות לרצות את המפקדים הבכירים בשטח ולא לדווח את האמת.
הכיסתוח שלמדתי את המילה הזאת בצה״ל וכמה שהוא משתמש בה.
לא יכולתי להקטין ראש.
אני כותבת את כל זה, כדי לעשות לי סדר בדברים.
אני מנסה להבין עם עצמי מה אני חושבת על המציאות כאן.
אני יצורה אמביוולנטית, זו בערך ההגדרה היחידה שאני מאה אחוז שלמה איתה.
בו זמנית אני טיפוס של או אפס או מאה ואני מנסה להתעלות מעל זה.
אני לא חושבת שכל דבר שצה״ל עושה הוא רע.
אני לא חושבת שכל דבר שמדינת ישראל עושה הוא רע.
אני גם לא חושבת שהציונות היא תנועה רעה מיסודה.
אבל אני רואה את הפגיעה בזכויות אדם.
אני רואה את משטר האפרטהייד בשם הביטחון המדומה שלנו.
אני רואה את תעשיית הטיוח, הכיסתוח.
אני מכירה את השיטות של דובר צה״ל.
אני יודעת כמה הוא שולט בתקשורת הישראלית, בשיח הישראלי.
אני יודעת כמה אי אפשר לבקר את מה שנתפס כאן כברור ומובן מאליו.
כואב לי על חיילים שלנו שמתים ונפצעים במלחמות, שחלקן שווא ואני לא יודעת כמה הן אל מול המלחמות שאינן שווא.
כואב לי על פלסטינים ופלסטיניות שנפגעים ונפגעות יום יום מהמשטר הצבאי של ישראל.
כואב לי על אנשים שנפגעים ונפגעות מהטרור הפלסטיני וכואב לי על אנשים שנפגעים ונפגעות מהטרור הישראלי.
אני לא משווה ולא מעניין אותי להשוות.
הלב שלי מסוגל להרגיש המון כאב, מכל צד ומכל כיוון.
מעגל הדמים המדמם הזה כואב לכולנו והוא צריך להיפסק.
אתמול.
ואני תוהה.
איפה אני עומדת מול כל זה?
דמיינו להשתמש בכספי הציבור שלנו לעשות סרטון כזה בזמן שהצפון מופגז ומופקר, אחרי עוד לילה של ״הותר לפרסום״, בזמן שכולנו חיכינו שנתניהו יפתח בעוד מלחמה או לא.
אה, רגע.
בושה! בושה! בושה!
אני חרדי ורותח מזעם על מה שקרה אתמול בבית שמש.
פריצה לתחנת משטרה, הצתות ואלימות - הכל בשם “התורה”?
שקר! זה חילול השם הגדול ביותר!
אתם לא מייצגים אותי ולא את היהדות.
אתם סתם בריונים שנהנים מפריבילגיות ומקיאים על היד שמאכילה אותם.
די!!!
גלי, בטהרן מוחאים לך כפיים. הם לא היו יכולים לחלום על בעלת ברית טובה ממך.
בזמן שגיבור ישראל רומן גופמן נלחם באויב, גלי נלחמת במדינת ישראל ומסכנת את ביטחונה.
תשאלו אותי מה זה תזכורות פתאומיות שאי אפשר לוותר על תקווה?
לחזור לרכבת יצחק נבון אחרי דום סקרול מזעזע בחדשות - ולראות פתאום את @gildickmann מנגן בפסנתר.
תודה על זה ❤️🩹
יש כל כל הרבה פוליטיקאים גברים שמרגישים לי אותו דבר, מישהו שחייב מישהו לעשות להם בידול.
לכן, עכשיו יותר מתמיד, עם ישראל חייב גרסאת רמיקס 2026 של השיר של גדי אייזנקוט, רוני אלשיך ודדי שמחי.
פליז, @yoavr , למען האחדות 🙏🏻
https://t.co/DPq35QNA04