אני רוצה להגיד משהו על כל מי שאומרים לנו ״לא עכשיו״: אין זמן מדויק יותר מעכשיו. עכשיו זה בדיוק הזמן לשותפות יהודית-ערבית אמיתית. עכשיו זה בדיוק הזמן לסיים את הכיבוש ואת ההשמדה ולעשות שלום ישראלי-פלסטיני. עכשיו זה בדיוק הזמן לייצר כאן חברה שטובה לכולנו.
נזכרתי בנאום של גנרל מארק מילי, ראש המטות המשולבים של ארה"ב, ספט' 23:
"אנחנו לא נשבעים לשבט, לא לדת, לא למלך או למלכה, או לעריץ, או לדיקטטור, או ל'וואנאבי' דיקטטור, אנחנו לא נשבעים לאדם (אינדיבידואל), אנחנו נשבעים לחוקה, ואנחנו נשבעים לרעיון שהוא אמריקה, ואנחנו מוכנים למות עבורו"
@WajahatAli Apparently you are not progressive if you don't support Pro-Palestine but support abortion and free child care, gender equality... but you are call progressive people like Nick Fuentes a known antisemitic that supports Hamas and destroying israel... this is despicable...
@DeepNotShallow That's exactly whatvhou guys said when the despicable @ninaturner ran against @RepShontelBrown and we know very well what happened when Hillary endorsed shontel You guys live on your own shitbubble Hillary will inspire many people to support and donate whom ever she endorses
@ggreenwald@_everythingism @@ggreenwald you are fucking liar... you dumped on kamala non-stop before the election... and called Trump the pro-peace president... and yet you say i didn't tell people to vote for him... rot in hell...
@FilmThePoliceLA What the hell you are doing attacking @shannonrwatts her accomplishments in fighting gun violence are 2nd to none... what did you accomplish? Typical of DSA leeches...
Remember that time you accused me - a full-time volunteer for 11 years who worked to stop gun violence, the leading cause of death among US kids - of rooting for the mass shootings of children? You’re the deranged one in this equation.
זולי גי, שאימץ את אביגיל עידן ושני אחיה לאחר שהוריהם סמדר ורועי עידן נרצחו ב-7 באוקטובר, כותב:
שנתיים אני שותק. שנתיים אני לא אומר את מה שעל ליבי. חיכיתי שהחטופים יחזרו קודם הביתה.
מאז שאביגיל חזרה, הפכתי למין “ממי לאומי”. זה רק כי לא אמרתי את דעתי על מה שקרה ב-7 באוקטובר.
כי אם אגיד את האמת – מיד יגידו שאני שמאלני, אנטי-ביבי.
אז לא, אני לא שמאלני. אני איש ליכוד מהיום הראשון שדרכתי בקלפי.
אבל – וכאן מתחיל ה"אבל" הגדול.
הדבר שהכי מטריף אותי כבר שנתיים: סמדר ורועי נרצחו מול הילדים. אביגיל נחטפה לעזה ל-51 יום.
הייתה הלוויה, הייתה אזכרה, היה יום זיכרון, ועוד שנה שוב אותו סיפור.
ועדיין, ממשלת ישראל המכהנת – זו שחתומה על האסון הזה – לא טרחה לשלוח נציג, לא להרים טלפון, לא להשתתף בצער, לא לבקש סליחה.
לא ממני – אלא משלושת היתומים שנשארו בלי הורים בגללם.
זה בעיניי המינימום.
לקחת קרדיט על הצלחות? בזה ביבי אלוף.
לרוץ להצטלם עם שבויים? בשמחה.
כמו שחבר אמר לי פעם: “להרים אלף טלפונים למתפקדי ליכוד – לזה יש לו זמן. אבל לקיבוצניק השמאלני שנשחט כמו כבש – לזה אין לו זמן.”
לדעתי, היה עליו למצוא את הזמן לעשות טלפון אחד.
להגיד: “סליחה. כשלתי.”
היחידים שהיו להם ביצים לדפוק לי בדלת היו קצינים בכירים ביותר – לא אזכיר שמות – להסתכל לי בעיניים, להוריד את הראש, ולהגיד: “סליחה, כשלתי לשמור לך על הבית.”
זה מה שציפיתי גם ממנו – מנתניהו – שיעשה.
מסיבת עיתונאים פשוטה, בלי תירוצים, בלי הסחות דעת. רק לומר: “סליחה, כשלתי.”
ביבי אדם חכם מאוד, חד מאוד. אפילו מבחינה פוליטית – איך הוא לא מבין שזה היה מחזיר לו מייד כמה מנדטים? 📷
זה לא בושה להודות בטעות.
הבושה היא להתעלם, להכחיש, ולהאשים את כל העולם חוץ מעצמך.
תגידו אתם – זו מנהיגות?
אין הצלחות בלי כישלונות, בשום תחום.
האומץ הוא להודות, לקחת אחריות, ולהבטיח לנסות לתקן.
אבל כנראה שזה גדול עליו.
החשש לאבד את האחיזה בכיסא חזק ממנו – ומן הממשלה הזאת, שהיא בעיניי הגרועה בתולדות המדינה.
עברנו שואה במשמרת שלהם, והם עסוקים ביועמ"שית, בפטור מגיוס לחרדים, ועוד ועוד.
יכולתי להמשיך ולכתוב עוד הרבה, אבל בפוסט הזה אני עוצר כאן.
הבטחתי ללירון להישאר ממלכתי ולא להתלהם. 📷
ולחבריי מהליכוד שעוד נשארו לי בפיד – תחסכו ממני את התגובות על היועמ"שית, על "חקירה ממלכתית אנטי-ביבי" וכל שאר השטויות. שמעתי את זה מספיק.
ולסיום – בתמונה למעלה: הקבר של סמדר ורועי מההזכרה אתמול.
מיועד לכל חברי הקואליציה ולמר נתניהו.
אם תגיעו אי פעם לאזור כפר הריף – תעצרו שם רגע.
תבקשו מהם סליחה בקול רם.
אפשר אפילו לצלם, להעלות לרשתות.
אפילו בדרך לבית המשפט לתמוך בביבי – תעצרו שם רגע ותעשו חשבון נפש.
זה אולי אפילו חשוב יותר מלעמוד שם כמו ליצנים ולצעוק שהוא מסכן ולא אשם.
לבינתיים סיימתי.
ותודה למי שקרא עד הסוף.
@davidsirota@RoKhanna@AbdulElSayed@RoKhanna was one of the democrats establishment pushing Biden out and sabotaged kamala campaign.. he fucking can exit the stage any fucking direction he chooses... hypocrite... 🤮
זה שהחטופים חזרו לא אומר שהפיד צריך להיות נקי מהזוועות שאנחנו מעוללים בעזה. אמש, טייסי חיל האוויר הורידו טילים על כמה אוהלים ופוררו למוות אנשים, נשים וילדים.
בתיעוד: ילדה עזתית נפרדת בדממה מאביה. ילדה. כמו שלי. כמו שלכם. הלב נשבר 💔
@will_piner You are clueless @will_piner self righteous idiot... apparently you prefer nick Fuentes on @shannonrwatts ... go back to your hole in the ground..
Me: I support Medicare for All, reproductive rights, gun safety, ending Citizens United, universal childcare, taxing the rich, increasing the minimum wage, fighting mass incarceration, abolishing ICE, access to free education at all levels, investing in affordable housing, stopping US involvement in wars, paid leave for all workers, unions, abolishing the electoral college.
The left: You’re to the right of Pinochet.
כפר שלם בגדה המערבית נחנק בגלל מתנחל אחד. עשרים אלף בני אדם, פלסטינים תושבי הכפר בית אולא, סובלים בגלל אדם אחד שהחליט לבנות להם התנחלות בשטח הכפר. באנו היום לעזור להם להגיע לשטח שלהם. גם על זה הבחירות לכנסת - כל הזכות של בני אדם לחופש, לעצמאות, לחיים בלי כיבוש צבאי ובלי התנחלות.
ראיתי עכשיו את ״נחל עמוד״. סרט קצר שמספר על נער שמבקש מאמא שלו לחתום לו, שיוכל להתגייס לקרבי.
זה סרט ממש קטן, גם מבחינת זמן. רבע שעה. הוא מראה את האמא ואת הילד מטיילים בין מצוקים בגליל ומדברים ביניהם. פשוט מדברים והולכים. והילד מנסה להתיש את האמא. שתסכים. פשוט להתיש. סרט קטן קטן.
ותוך כדי הסרט, לא זוכרת באיזו נקודה בדיוק, הבנתי שאני בוכה. שיורדות לי דמעות. לא דמעות של עצב. דמעות של עייפות.
כבר כל כך הרבה זמן אני צועדת פה, במדינה הזו, ועושה כל מה שאני יכולה שיהיה פה יותר טוב. זה ממש מעט לצערי, הלוואי שיכולתי יותר. באמת הלוואי. אבל אני מנסה. וזה לא קל.
וההליכה ארוכה ומעייפת, ומיוזעת. ואני עייפה.
זו הישורת האחרונה ואני עייפה.
תכף סוף המסלול ואני עייפה. ואני יודעת שיש קו סיום איפשהו, אבל איפה, אני לא יודעת באמת, ובינתיים עדיין יש אמהות לילדים יחידים שצריכות לחתום. לחתום כתב ויתור על החיים של הילדים שלהם.
האמא אומרת באיזה רגע בסרט - ״אני לא סומכת עליהם שהם ישמרו עליך״, והסכמתי איתה. וגם לי יש ילדה אחת, והיום אנחנו במציאות כזו שגם נשים צעירות עומדות מול אמא שלהן ומבקשות מהן לחתום כתב ויתור על החיים שלהן. אז חשבתי גם על זה.
ובסוף, כצפוי, האמא מתרצה. כי כל האמהות מתרצות. כי בסוף עם כל זה שהן לא סומכות על ההם שישמרו להן על הילד, הן מבינות שגם הן לא יכולות לשמור על הילד. לא במדינה הזו. בטח שלא לתמיד.
והוא שמח, הילד, כי הוא קיבל מה שרצה. והאמא אומרת לו ״בסדר, עוד לא אמרתי כן״. אז הוא עונה לה ״טוב, יש עוד חמישה קילומטר״.
וזה מה שיצאתי איתו מהסרט הזה בסוף. כלומר, עם זה שבסוף נגיע לסוף.
אני לא יודעת אם זה עוד חמישה קילומטר, או עוד עשרה, או עשרים, אבל אני מנסה לומר לעצמי שעוד קצת. עוד קצת.
צריך רק להחזיק מעמד.