הפרסום הבוקר לפיו נתניהו הוזהר עשרה ימים לפני טבח השבעה באוקטובר על כוונותיו של סינוואר - אמת.
נתניהו נושא באחריות אישית וישירה למחדל שהביא למותם של אלפי ישראלים במשמרת שלו.
ההתעלמות שלו מהאזהרות היא רשלנות פושעת ולכן הוא עושה הכול כדי למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את האמת.
מה הוא לא עשה בתגובה?
לא ירד לשטח, לא התריע בפני ראשי מערכת הביטחון, לא הכין את ישראל למתקפה ולא כינס את הקבינט.
מה הוא כן עשה באותם ימים?
שימן את חמאס כדי לעצור את ההפגנות שאפשר על הגדר, העביר עוד כספים כדי לקנות קצת שקט, הבטיח עוד פועלים כתוצאה מאיומי חמאס, וכהרגלו - דחה את כל ההתרעות של ראשי מערכת הביטחון.
נתניהו היה שבוי כל כך בקונספציה שלו, כשגם התרעות ברורות ממנהיגים אזוריים לא הזיזו אותו מהכיסא.
מה שהיה בראשו באותם ימים הוא המשך פיצול החברה הישראלית, המשך מדיניות ההכלה וקניית שקט זמני תוך כניעה לטרור.
חיי תושבי העוטף, חיי ילדינו שנשחטו במסיבת הנובה, חיי חיילנו הגיבורים - את כל אלה יכולנו להציל.
נתניהו לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו עוד דקה אחת, והוא בוודאי לא מסוגל לתקן.
אם לא נחליף את הממשלה הזאת לעולם לא נדע את האמת שתתגלה רק בוועד�� חקירה ממלכתית, כי הם מונעים את הקמתה מחשש לגילוי האמת האיומה.
בעוד 50 ימים כל זה ישתנה.
תהיה כאן ממשלה שמאחדת את העם, תהיה כאן ממשלה שיורדת לשטח ולא שבויה בקונספציה נוראה.
ביחד נת��ן גם את זה.
איזה כיף שהתהפכו היוצרות ומול המכונה שמצליחה להנפיק תוצרי AI מביכים בריח אניס חזק של איזנקוט ומנסור עבאס, יש אגד אנשים שסופסוף הפנים שמול טינופות שמשחקים לפי כללי רחוב, משחקים בכללי רחוב ונותנים ישר אחת לביצים שמלווה בנג��חה לגשר האף עם שאיפה להשלמה לגורגרת
ב23 ביולי, לפני שבועיים וחצי, חוקרת בת 23 בשם נעמי בשקנסקי התפטרה מ OpenAI.
למחרת בבוקר היא כבר התחילה עבודה חדשה.
בשביל להבין כמה זה מוזר: בשקנסקי היא לא סתם עובדת. בגיל 15 כבר החזיקה תואר בינלאומי בשחמט, אחר כך הרווארד, ואז שנה וחצי בצוות המחקר של החברה הכי מדוברת בעולם. אין מהנדס שלא היה מתחלף איתה בשמחה.
והיא עזבה בשביל מרתף בסן פרנסיסקו.
במרתף הזה יושבת חברה בשם Conduit.
שני מייסדים נוספים: ריו פופר, בוגרת אוקספורד שהתעוורה בגיל 5 ולמדה לתכנת מהר יותר מרוב הרואים, וקלם פון שטנגל מקיימברידג'.
המוצר: סרט ראש שקורא את המחשבות שלך והופך אותן לטקסט. בלי ניתוח, בלי שבב.
טלפטיה אמיתית.
ראינו בקולנוע.
פרופסור אקס עם הקסדה שקוראת מוחות שבונה את הסריברו ואחרי זה ג׳יין גרין שעושה כותרות שעושה שמות עם הכוחות האלה בדיוק.
מל גיבסון ב"מה נשים רוצות", חוטף מכת חשמל ופתאום שומע מה כולן באמת חושבות עליו.
חבר שלנו ניאו במטריקס שמוריד קונג פו ישר למוח.
פנטזיה הופכת למציאות.
ז'ול ורן כתב על טיסה לירח ב1865. אפולו נחתה ב1969. לקח 104 שנים.
בסטארטרק שלפו קומוניקטור ב1966. ב1973 מהנדס של מוטורולה כבר עמד ברחוב בניו יורק ודיבר בנייד הראשון בהיסטוריה. 7 שנים.
ב2013 יצא "Her", סרט על גבר שמתאהב בקול של AI.
ב2024 OpenAI השיקה קול שנשמע כל כך דומה לסמנתה מהסרט, שסקרלט ג'והנסון שלחה עורכי דין. 11 שנים. כמעט כולל אותה שחקנית.
ועכשיו הגיע תורה של הטלפתיה. במרתף בסן פרנסיסקו משלמים למתנדבים 50 דולר כדי לשבת עם חיישנים על הראש ולחשוב. בשישה חודשים הם הקליטו ככה 10,000 שעות של פעילות מוח מאלפי אנשים.
לפי החברה, המאגר הגדול ביותר מסוגו שנאסף אי פעם. ובניסויים הראשונים המודל כבר מפענח 45 אחוז מהמחשבות של אדם זר, בניסיון ראשון.
בשקנסקי מנסחת את זה במשפט אחד: אנחנו בעידן GPT-2.
תעשו איתי את החשבון. GPT-2 יצא בפברואר 2019 ואף אחד לא התרגש. בנובמבר 2022 הגיע ChatGPT ותוך חודשיים היו לו 100 מיליון משתמשים.
שלוש שנים ותשעה חודשים בין צעצוע מעבדה לטכנולוגיה ששינתה את העולם. ובתחזית שהיא פרסמה לשנת 2030, החברה כבר עובדת גם על הכיוון ההפוך: לא רק לקרוא מהמוח.
לכתוב אליו. הקונג פו של ניאו יושב רשמית על מפת דרכים של חברה אמיתית.
זה כל כך מפחיד אותי האירוע הזה.
הו אני לא יכול לחכות שיכתבו לי למוח איזה פרסומת של פפסי בדיוק כמו שראיתי בסרט הסופש Good Luck, Have Fun, Don't Die.
לפני עשור, בדצמבר 2015, OpenAI עצמה הייתה המרתף המוזר.
חבורה שדיברה על בינה מלאכותית כללית וכולם שפכו כסף, הבינו את החזון אבל לא בהכרח לקחו אותם ברצינות.
האנשים מהמרתף ההוא בנו את מה שהעסק שלכם מתלבט עכשיו אם להכניס.
ובזמן שבעלי עסקים בישראל עוד שואלים אותי אם אפשר לסמוך על AI שיענה ללקוחות בוואטסאפ, המרתפים כבר עברו לסרט הבא.
הסרט שבו תוכלו לדבר עם המכונה מהמוח שלכם וההפך.
אני מתפרנס מלהטמיע את הגל הזה בעסקים, וכשקראתי את הפוסט שלה תפסתי את עצמי מרגיש רגע כמו הלקוחות שלי. מאחור.
האם נצטרף להטמיע במפעלים פתרונות מחשבתיים בין עובדים ובין הארגון דרך שכבת בינה מלאכותית טלאפתית?
ימים יגידו.
בינתיים נשארנו עם הטמעות של סוכני טרנטה שצריך לדבר איתם דרך כלים מיושנים כאלה כמו אצבעות, מסך טאצ׳ ומקלדות.
מוזר.
יש כאלה שמחכים לראות אם הגל הנוכחי בטוח מספיק. ויש כאלה שכבר חותרים מתחת לגל ��בא.
באיזה מרתף אתם מבלים בימים אלו?
תגיבו "טלפתיה" ואשלח לכם לינק לקבוצת הוואטסאפ שבה אנחנו עוקבים אחרי החזית הזאת כל יום.
ייתכן שבסרטון הקצר הזה של 31 שניות טמון ההסבר לנסיקה של אייזנקוט בסקרים. יש בו שילוב של ארבעה דברים שציבור הבוחרים של גוש השינוי רוצה:
1. לנצח בכל דרך.
2. לא להכנע למסע ההפחדה של נתניהו (האחים המוסלמים!!!! אמאלה!!!)
3. אוסף של מחקרים בתקופה האחרונה מראים שבוחרי גוש השינוי אכן מעדיפים ממשלה בלי ערבים. אבל כאשר הם צריכים לבחור בין ממשלה עם הליכוד, בחירות נוספות או ממשלה עם רע"מ – רוב מכריע של מעל 70% מעדיף ממשלה עם רע"מ.
4. ואולי הכי חשוב: הציבור הזה רוצה שסוף סוף יגידו לו את האמת.
וזו כנראה הסיבה שאייזנקוט נוסק בסקרים.
כי בזמן ששוב ושוב מנסים לחלץ ממנו התחייבות שלא יישב עם הערבים ולצרף גם אותו לבנט ולפיד שזה מה שהם אומרים, הוא מסרב לעשות זאת. הוא יודע, ובוחרי גוש השינוי יודעים, שאם על מנת להחליף את שלטון נתניהו יהיה צורך, אז הוא יילך לשותפות פוליטית עם רע"מ. כמה פשוט ככה נכון.
וחוץ מזה - ללהגיד את האמת ולא לפסול מפלגה רק כי היא ערבית, יש עוד שם. קוראים לזה מנהיגות.
משרד הביטחון ורפאל השלימו סדרת ניסויים במערכת "כיפת ברזל" לאור לקחי המלחמה נגד איראן.
במהלך סדרת הניסויים נבחנו שדרוגים שהוכנסו לאחרונה למערכת במטרה להתמודד מול איומי רקטות, טילי שיוט וכטב"מים תוך שדרוגים טכנולוגיים שנועדו להתמודד עם קצבי אש גדולים.
כחלק מתהליך הקליטה של מערכת הלייזר "אור איתן", תורגלו בניסויים תרחישי הפעלה משותפת, ממכלול השליטה של "כיפת ברזל".
צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון.
הזייה.
הרכב שחוסם את הכבישים הערב הוא של חבר הכנסת גולדקנופף, עם צ'קלקה על הגג כמובן.
רק במדינת בן גביר-ביבי שנמכרה למשתמטים זה יכול לקרות.
בקרוב נחליף אותם.
למרות כל החרא שקורה מסביב, בשבועיים האחרונים אני מסתובב עם תחושה של אופטימיות כמעט בלתי מוסברת. אז הנה, כמו שהבטחתי - פוסט אופטימי למתקדמים. לא בטוח שתקבלו את הקתרזיס שאתם מחפשים אבל אני לגמרי מאמין במה שאני עומד לכתוב.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני חושב שהמצב שנקלענו אליו, או יותר נכון שהבאנו את עצמנו אליו, הוא קטסטרופה.
אז למה אני אופטימי?
כי בפעם הראשונה מזה הרבה שנים, אנחנו מתחילים לראות את המציאות כמו שהיא. כל המסכות הוסרו.
כל הבעיות שהזנחנו מתפוצצות לנו בפנים.
המודל שלפיו אפשר לנהל סכסוך לנצח בלי לשלם מחיר - התפוצץ.
הרעיון שאפשר להחזיק ממשלה לא מתפקדת במשך שנים, עם שרים בורים וחסרי אחריות בלי שהמדינה תשלם על זה - התפוצץ.
האמונה שאפשר להמשיך לדחות החלטות קשות בתחום הכלכלה, החינוך, השירות הציבורי והגיוס, לגדל מגזר שלם שלא תורם לחברה, ממומן על ידה וגדל בקצב מטורף - התפוצצה.
הפנטזיה שאפשר יהיה לשנות את המשטר באיראן על ידי תקיפות מהאוויר וכמה קבוצות אופוזיציה שישחקו בחסמבה - התפוצצה.
המחשבה שרק אם נרביץ יותר חזק, או נתפלל יותר חזק - העניינים יסתדרו כבר לא תופסת.
והפנטזיה שיבוא איזה מנהיג גאון, כזה שמשחק שח בשישה ממדים ורק הוא מבין את התמונה הגדולה ושיחד עם המשיח טראמפ יביא את הישועה - גם היא התפוצצה.
זה כואב.
אבל זאת גם התחלה.
בשבוע שעבר ישבתי לשיחה ארוכה עם שגריר של מדינה אירופאית ידידותית. דיברנ�� על איראן, ואז גלשנו לדבר על ישראל.
אמרתי לו שאני חושב שאחת הבעיות שלנו היא שאנחנו עדיין עסוקים יותר מדי במחר בבוקר ופחות מדי בשאלה איך ישראל צריכה להיראות בעוד חמש, עשר א�� חמש עשרה שנים. הוא חייך ואמר לי שאני הישראלי הראשון שהוא פגש בתקופה האחרונה שמדבר איתו על ישראל בטווחי זמן כאלה. בהתחלה צחקתי אבל אחרי שבריר שניה הבנתי שזו לא מחמאה, זו בעיה.
ישראל כבר לא מדינה קטנה.
אנחנו כבר לא היישוב של 1948 ואנחנו גם לא הסטארטאפ של 1998.
אנחנו מדינה של יותר מעשרה מיליון איש, עם כלכלה חזקה, צבא חזק, אוניברסיטאות מצוינות ותעשיית טכנולוגיה מהטובות בעולם. הגיע הזמן שנתחיל לחשוב כמו המדינה הבינונית שאנחנו באמת (middle power, not mediocre).
80 שנה זה זמן טוב לעשות חשבון נפש. בד"כ זה גם די כואב. בארה"ב כשהם היו בני 80 הם שחטו אחד את השני במלחמת האזרחים. פה אני לא חושב שנצטרך את זה, יש מספיק כאלו ששוחטים אותנו גם ככה.
אני חושב שאנחנו נמצאים בתחילתה של ישראל 2.0. לא בגלל שהכל יהיה טוב, בדיוק להפך. בפעם הראשונה מזה שנים אנחנו מבינים שאין נס בדרך. אבל מצד שני - אנחנו פה בשביל להישאר. לא הולכים להשמיד אותנו כל כך מהר.
עד עכשיו חיינו בין שתי פנטזיות.
מצד אחד פנטזיית האסון - שכל רגע הולכים להשמיד אותנו.
מצד שני פנטזיית האקזיט - שאיזה מהלך מבריק, טכנולוגיה חדשה או מנהיג יוצא דופן יפתרו לנו את כל הבעיות.
שתיהן אשליות.
ישראל 2.0 תצטרך להיגמל משתיהן.
לא אסון. לא אקזיט. עבודה קשה.
שיפור מערכות, בניית מוסדות, הזרמת כמות גדולה של אנשים מצויינים למגזר הציבורי.
מנהיגות טובה יותר, סדרי עדיפויות נכונים יותר. ראש הממשלה הבא יצטרך לחשוב כמו מנכ"ל של קורפורייט ולא כמו יזם סטרטאפ.
והחדשות הטובות הן שרוב הבעיות שלנו אינן בעיות של יכולת, הן בעיות של ניהול. ��יהול אפשר להחליף. מדיניות אפשר לשנות. מוסדות אפשר לתקן.
יש לנו את כל התשתית שצריך כדי להצליח. יש לנו את אחד ממרכזי ההייטק הטובים בעולם, יש לנו את מערכת הביטחון הכי חזקה באיזור (עם המון בעיות שגם אותן נצטרך לתקן). יש לנו מיליוני אזרחים חרדים וערבים שאנחנו לא מנצלים אפילו חלק קטן מהפוטנציאל שלהם. יש לנו 3000 שנה של סיפור משותף.
השבוע פגשתי מילואימניק צעיר. הוא סיפר לי שבשלוש השנים האחרונות הוא היה יותר בחו״ל מאשר בארץ, ושהרבה חברים שלו שוקלים לעזוב כי הם מרגישים שהם נותנים הכל למדינה שלא רואה אותם.
שמעתי ממנו כעס. שמעתי ייאוש. אבל לא שמעתי אדישות.
שאלתי אותו: תגיד, אם תהיה פה ממשלה נורמלית ומוסדות נורמליים, זה יהיה אחרת?
חד משמעית, הוא ענה.
הדור שלו חטף חתיכת טראומה. הם עדיין עמוק בתוכה. אבל כשהם ייצאו ממנה, הם יהיו הדלק שיבנה את ישראל 2.0.
אני פוגש גם אנשים שהבינו כמה יקר המחיר של להפקיר את המרחב הציבורי לאחרים. חלקם עדיין בתוך המערכת. הרבה מהם מחוצה לה. אנשים רציניים שמד��רים על כניסה לשירות הציבורי, על חינוך, על רשויות מקומיות, על משרדי ממשלה.
לא כי זה נהיה זוהר. בדיוק להפך. כי הם הבינו מה קורה כשאנשים טובים לא נמצאים שם.
אז כשאני מסתכל על ישראל אני לא רואה רק מדינה שבורה. אני רואה מדינה שנמצאת בתהליך של התפכחות כואבת.
ההתפכחות הזאת ��א תפתור את הבעיות שלנו מחר בבוקר. התיקון ייקח שנים. כנראה אפילו עשור. אולי הממשלה הבאה תיכשל ברוב מה שהיא תעשה, כי יהיו לה המון אורוות לנקות. יכול להיות שאת התיקונים העמוקים באמת תעשה רק הממשלה שאחריה.
זה בסדר. שנה או קדנציה זה מעט. עשור זה המון.
לפני פחות משמונים שנה סבא שלי והחברים שלו עצרו טנקים מצריים עם בקבוקי מולוטוב. היום אנחנו מעצמה אזורית עם עשרה מיליון אזרחים, כלכלה חזקה ותעשיית טכנולוגיה מהטובות בעולם.
אני עדיין מעדיף לגור בישראל מאשר באיראן או בכל מקום אחר באזור. וכמו שעכשיו נראה שמצבנו בקאנטים - די ברור לי שעם שרים נורמליים שמייצגים את העמדה שלנו ב��ופן חצי סביר, וממשלה שמקדמת אפילו רבע מדיניות הגיונית, אפשר יהיה לשפר את מצבנו באופן ניכר.
אז כן, המצב מחורבן. וכן, יש לנו המון עבודה. לא יהיה אקזיט, לא יהיה ניצחון מוחלט, לא יהיה שלום עולמי.
רק עבודה ועוד עבודה.
ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן, נדמה לי שרוב הישראלים מתחילים להבין את זה.
שאין קסמים. יש מדינה מצוינת שמנוהלת חרא, ציבור מוכשר שהתפזר לכל כיוון, ו��מון אנשים טובים שהבינו באיחור שאם הם לא יהיו שם, יהיו שם אחרים וראינו לאן זה מוביל. זה פחות סקסי מאקזיט ופחות דרמטי מאפוקליפסה. אבל זה כנראה הדבר האמיתי.
והחדשות הממש טובות? באוקטובר הקרוב זה יבוא לידי ביטוי בקלפי. בזה ממש אין לי שום ספק.
לכל דור יש האתגר שלו. למרות איך שזה נראה, אנחנו לא מתמודדים עם אתגר ההישרדות, אנחנו מתמודדים עם אתגר ההתבגרות. אם עוברים אותו, לא נשארים עם החצ'קונים לנצח.
דקה ועשרים שניות של טקסט שקשה להיזכר מתי נאמר כמוהו על ידי איזשהו נשיא או סגן נשיא אמריקאי על איזושהי ממשלה ישראלית והעומד בראשה. למרות ההתנגשויות החריפות עם נתניהו, לא קלינטון, ולא אובמה, לא ביידן ולא האריס התקרבו בכלל לעוצמת הכעס הבוקע מכל מילה של סגן הנשיא ואנס, אולי הקול החשוב ביותר היום במפלגה הרפובליקאית. דקה ועשרים שניות שאומרות הרבה מאוד על מצבה של ישראל בוושינגטון.
אנחנו משווים את עצמנו יום יום אחד לשני, לממוצע, בכל דבר ובכל נושא. זה טוב אולי כשרוצים לקבוע יעדים ומטרות.
אבל כל פעם שאתם מוטרדים שאתם לא ב"נורמה" תזכרו דבר אחד:
אין דבר כזה.
תשאלו את הטייסים.
כמו תמיד - אשמח אם תשתפו את הציוץ הראשון בשרשור🧵⬇️
https://t.co/WdZ5aOWs0R
Probably the most hilarious satire you’ll see today 🤣
This is UNRWA… and when you watch it, you’ll realize it’s so much closer to reality than simple satire