Daniel Rakov

[Daniel Rakov @rakovdan]

Why didn't the fall of the Assad regime in Syria lead to an increase in security cooperation between Israel and Ukraine?
"The Caravan Notebook" from @HooverInst has published my article about this question.
https://t.co/nZLPWh3OkU

[Daniel Rakov @rakovdan]

https://t.co/vWATYEkJnu

[Danny (Dennis) Citrinowicz ,داني سيترينوفيتش @citrinowicz]

איראן - תמונת מצב:

א. לפני הכל צריך לזכור - יש המון דיסאינפורמציה בעיקר מצד גורמים שמבקשים לבסס את ההבנה כי "המשטר נושם את נשימותיו האחרונות". דיווחים על קריסת ערים, עריקת בכירים והכנת מקלט למנהיג איראן ברוסיה, הם חלק ממאמץ מתמשך לייצר את התחושה כאילו המשטר ימים ספורים מקריסה.

ב. מה אנחנו כן יודעים? המשטר לא מתכוון לוותר. נאומו של ח'אמנהאי אתמול סימן ככל הנראה את העליה המשמעותית במאמצי הדיכוי של המשטר, ולכן נראה שהלילה היו התנגשויות קשות בין מפגינים לאנשי המשטר.

ג. הבעיה המרכזית של המשטר נותרה בעינה - הוא לא מצליח לעצור את ההפגנות גם לאחר מהלכים כגון ניתוק האינטרנט. עובדה זו והעליה במאמצי הדיכוי יובילו כנראה לעלייה משמעותית בכמות הנפגעים בימים הקרובים. אבל גם אם ב"מטה קסם" ההפגנות ירגעו, המצב של המשטר עדיין יהיה מסובך ביותר.

ד. צריך לזכור כי למשטר באיראן קיים בסיס תומכים יציב. לציין כי למועמד האולטרה שמרני - ג'לילי, הצביעו בבחירות האחרונות לנשיאות מעל 13 מיליון איש. בסיס תומכים שכזה מהווה משענת למשטר ולפעילות של גורמי הבסיג' ומשמרות המהפיכה. אלו לא הולכים להעלם בקלות.

ה. ועדיין, לאור העובדה שהמשטר הוא לא "מונוליט" סביר שמאחורי הקלעים ישנם מאבקים באשר לדרך שהמשטר צריך לנקוט. עובדה זו חשובה שכן בניגוד לציפיה שהמשטר יקרוס ביום אחד, הסבירות הגבוהה יותר כרגע היא דווקא לשינויים בתוך המשטר (באם ההפגנות לא יעצרו), בין אם לשינוי דרמטי במדיניות אותה יובילו אישים כמו הנשיא פזשכיאן ומזכיר העל"ל לאריג'ני בתמיכת הנשיא לשעבר רוחאני, או הקצנה במדיניות המשטר באם משמרות המהפיכה יקחו אחריות מרחיבה על המדינה.

ו. ברקע הדברים צריך לזכור כי אין אופוזיציה של ממש למשטר בתוך איראן ואילו מחוץ לאיראן האופוזיציה מסוכסכת וחלשה שהיא אולי מאתגרת את המשטר ברמה הסמלית (קריאות לחזרת המונרכיה) אבל לא ברמת הפעילות בשטח.

ז. כמו כן עלינו לזכור כי לא מעט איראנים מתנגדי משטר חוששים מקריסת המשטר לוואקום שיוביל לחוסר יציבות של המדינה לצד חשש להתפצלותה של איראן למחוזות. עובדה זו חשובה בעיקר אם השלטון הנוכחי יוכל להציע משהו שהוא לא המדיניות הנוכחית. כלומר, יש הרבה אנשים שמתנגדים למשטר אבל במקביל חוששים מאוד לגורלם אם המשטר הזה יקרוס.

ח. עקב האכילס של המערכת הבטחונית האיראנית הוא הצבא. ספק אם נראה עריקות במשמרות המהפיכה לאור המחויבות העמוקה שלהם למשטר אבל דווקא הצבא הוא הגוף שיהיה מאותגר בהנתן החרפה משמעותית במאמצי הדיכוי של המשטר.

ט. על רקע הצפי לעלייה הדרמטית במאמצי הדיכוי הדילמה בוושינגטון תחריף באשר לשאלת מעורבותם ותמיכתם במפגינים על רקע ההצהרות של הנשיא טראמפ בנושא.

בשורה התחתונה,
השלטון נאבק באתגר משילותי חסר תקדים, אולי החמור ביותר מאז המהפיכה ב-1979. אבל מי שמצפה לשידור חוזר של סוריה עלול להתאכזב כי למשטר יש עדיין מוקדי תמיכה משמעותיים שיובילו מאמצי דיכוי קשים בימים הקרובים. על פי תגובות המפגינים עשויים להתרחש שינויים משמעותיים בתוך שורות השלטון, אבל לאור דווקא לזרז את קריסתו אלא יותר את "התאמתו" למצב החדש.

[Raz Zimmt @RZimmt]

הערכה מסויגת (במגבלות הערפל התקשורתי) לגבי תמונת המצב הנוכחית באיראן:
אין ספק מדובר באירוע דרמטי ואלים מאוד (כולל בערים הגדולות, ובראשן טהראן), אשר להבנתי מציב את האיום המשמעותי ביותר על יציבות המשטר מאז מהפכת 1979.
אין עוד טעם להעריך את מספר המפגינים או את היקף מוקדי המחאה, אך ברור כי מדובר בתנועה נרחבת במיוחד.
שניים מהתנאים שהצענו בעבר להתפתחות מצב מהפכני משמעותי שעשוי להוביל לשינוי משטר (היקף רחב של מפגינים והצטרפות מגזרים שונים) מתקיימים כבר באופן חלקי. מה שלכאורה עדיין חסר הוא מידע בדבר הצטרפות משמעותית של מגזרים כלכליים קריטיים, כדוגמת פועלים בתעשיית הנפט.
התנאי השלישי — ובעיניי החשוב ביותר בשלב זה — נוגע להתנהלות מנגנוני הדיכוי והאכיפה, ובעיקר לקיומן של אינדיקציות לסדקים או בקיעים במנגנונים הללו (עריקות, עייפות תפקודית, חוסר נכונות לשתף פעולה עם פעולות הדיכוי וכדומה). בשלב זה אין אינדיקציה לכך. גם האליטה הפוליטית ממשיכה בשלב הנוכחי להפגין לכידות, לפחות כלפי חוץ (לא ברור מה קורה, למשל, בדיוני המועצה העליונה לביטחון לאומי).
נראה כי נכון להגדיר את המצב הנוכחי כ״מצב מהפכני מתמשך״, אשר עשוי להימשך גם חודשים ולהתפתח לכמה כיוונים מרכזיים:
1) דיכוי יעיל מצד השלטונות וחזרה לסוג של ״שגרת חירום״, בין אם תוך המשך מחאות מזדמנות ובין אם בדעיכה עד לגל הבא. מבחינת המשטר זו האופציה המועדפת בשלב זה, אך ייתכן שהיא דווקא תוביל להסלמה נוספת ואף למימוש איומיו של טראמפ להתערב.
2) התרחבות מתמשכת והקצנה נוספת של המחאה, לצד הופעת בקיעים במנגנוני הדיכוי, עד כדי הצבת איום משמעותי על יציבות המשטר ולבסוף שינוי משטר.
3) הכרה מצד הצמרת האיראנית (או לפחות חלקה) באובדן היכולת להכיל את האירוע, ובעקבות זאת אחד משני תרחישים: השתלטות של גורמים באליטה הביטחונית־פוליטית על השלטון, לרבות אפשרות של ״הקרבת״ המנהיג (בהסכמתו או בכפייה) וכינון שלטון צבאי מסוג כלשהו (זמני או קבוע בהתאם לנסיבות), או תפנית של 180 מעלות במדיניות, למשל הסכמה להיענות לדרישות ארה"ב במטרה להגיע להסכם ולהסרת הסנקציות. בעיניי, תרחיש של תפנית כזו נראה פחות סביר בשלב זה, כל עוד ח׳אמנהאי ממשיך לשלוט בפועל. ובכל מקרה, גם אופציה 3 (על שני התרחישים שבו) אינה מבטיחה התייצבות, לפחות בטווח הקצר.

[Hamidreza Azizi @HamidRezaAz]

I've decided to limit my media engagement & focus on more in-depth research & writing.

I have launched a Substack, Iran Analytica, where I will share my views and analysis on Iran-related issues.

You can find the first article on #IranProtests here:
https://t.co/5gjtBh7Qay

[שי הר-צבי, Shay Har-Zvi, PhD @shayharzvi1]

אתמול היתה לי הזכות להשתתף בפגישה של טליק ואיציק גואילי, הוריו של גיבור ישראל רני גואילי, עם שגריר ארה"ב באו"מ, מייק וולץ, ששב והביע את המחוייבות של הממשל האמריקני להחזיר את רני הביתה.
טליק ואיציק שיתפו את השגריר וולץ בסיפור הגבורה של רני ב-7 באוקטובר וביקשו כי כל עוד רני לא יחזור, לא יהיה מעבר לשלב השני של העסקה.
אני הבעתי בפני השגריר את ההערכה העמוקה של מטה משפחות החטופים לפעילות הנחושה של הנשיא טראמפ וכל הממשל להחזרת כל החטופים.

[Haaretz הארץ @Haaretz]

אליזבט צורקוב: במתקפת הביפרים חוטפיי היו בהלם. זה ערער את כל הציר https://t.co/nNnKmAgpbI

[Aaron Rupar @atrupar]

“In the days after Alaska, a European intelligence agency distributed a hard-copy report in a manila envelope to some of the continent’s most senior national security officials, who were shocked by the contents: Inside were details of the commercial and economic plans the Trump administration had been pursuing with Russia, including jointly mining rare earths in the Arctic.” https://t.co/2nswL5sToV

[Tatiana Stanovaya @Stanovaya]

Recent Putin press conference was unusually candid. Key takeaways ahead of the Witkoff meeting in Moscow:

1. Putin signaled he’s open to discussing the plan agreed between the US and Ukraine (i.e., the cut/truncated version). It’s a gesture of openness, but it doesn’t mean Russia is softening—the plan in its current form remains unacceptable.

2. (Not new, but stated unequivocally): Every single point of the original 28-point plan is critical, and the wording still doesn’t suit Moscow.

3. Putin made clear Russia doesn’t care how Ukraine legally organizes its government. Elections can (should) happen, but they won’t resolve the constitutional crisis. Conclusion: Moscow believes it’s legally impossible to reach a binding deal with Kyiv. Real priority now → Russia wants guarantees from the West, including de jure (not just de facto) recognition of the entire Donbas, Zaporizhzhia & Kherson oblasts (along the current line of contact) + Crimea as Russian territory. Ukraine itself doesn’t need to recognize it.

4. Worth noting (he keeps repeating it): military action stops if Ukraine withdraws its troops from Donbas. Don’t treat it as absolute truth—he can still strike the rest of Ukraine—but territorial advances could halt. This is the offer he’s been floating to the West since Alaska.

5. He’s ready to discuss a European security architecture and even sign a commitment not to attack Europe (while calling such fears nonsense). Topic has been under discussion with the Americans since summer. First time he publicly acknowledged Europe still “exists” for him in some form.

6. Putin genuinely doesn’t care if Russia gets invited back to the G7. Many in the West still think it’s leverage. It stopped being years ago.

7. He’s visibly frustrated by U.S. domestic political chaos and the uncertainty in relations with Russia. But he’s certain: the more territory Ukraine loses, the louder Western voices calling for an end to the fighting will become.

[Ari Heistein @ariheist]

"Sanaa’s decision to pull back from a conflict with Israel, even though the issue is central to its ideology, deserves close examination." @ynetnews
https://t.co/kFuAaSKLOJ

[Tatiana Stanovaya @Stanovaya]

Some brief thoughts on the recent Witkoff–Ushakov–Dmitriev leaks and the broader state of the peace talks.

1. Moscow faces a serious structural problem: whom should it actually talk to on the American side?
- Steve Witkoff is convenient and receptive to Russian ideas, but he is bureaucratically isolated and politically fragile. He takes well-known Russian positions, repackages them, and watches them die almost immediately.
- Trump himself refuses to dive into details.
- Marco Rubio is unenthusiastic about Russian input and struggles to find common ground with Lavrov.

Passing proposals through Witkoff may feel tactically easy, but it lacks any real administrative weight. The latest leaks only exacerbate this weakness.

As for Dan Driscoll, he arrived in Abu Dhabi rather naïvely hoping to meet Russian counterparts (Moscow had ignored his earlier feelers for talks with, say, Belousov). He left empty-handed because he simply wasn’t talking to the right people: the Kremlin still doesn’t know in what capacity he is acting or what mandate he actually carries.

2. There is no question that the 28-point plan reflects a large share of Russian priorities. Yet problems remain:
- Some clauses directly contradict core Russian demands (e.g., the permitted size of the Ukrainian army, the absence of a total ban on long-range weapons).
- The wording leaves considerable latitude for interpretation and risks being substantially diluted once implementation begins.

3. Moscow genuinely doesn’t know what document we are even talking about. 28 points? 19 points? The 19-point paper itself is not finalised because Zelenskyy still needs to raise several acute issues directly with Trump. The Kremlin wants an official, written text with clear status that it can work from. For now, it is simply waiting.

I see nothing at the moment that would force Putin to recalculate his goals or abandon his core demands. Those demands have remained essentially unchanged for over two years (with some adjustments, of course). He feels more confident than ever about the battlefield situation and is convinced that he can wait until Kyiv finally accepts that it cannot win and must negotiate on Russia’s well-known terms. If the Americans can help move things in that direction—fine. If not, he knows how to proceed anyway. That is the current Kremlin logic.

[Daniel Rakov @rakovdan]

In recent months, Russian operatives impersonating Prime Minister Benjamin Netanyahu’s political opponents have waged a manipulative campaign on social media in Israel calling for his ouster.
https://t.co/VSVpT5zoL8

[Yair Navot - יאיר נבות @Navot_Yair]

הכתבה שלי היום בידיעות על קיריל דמיטרייב, איש אמונו של פוטין, שלמעשה ניהל את המו״מ החשאי מול ויטקוף על תוכנית 28 הנקודות של הנשיא טראמפ (שהיא בעצם של רוסיה), בין השאר בפלורידה בחודש האחרון.

דמיטרייב בן ה 50, שלמד בטובי האוניברסיטאות בארה״ב ומכיר אותה מצויין הוא כוכב עולה בשמי מוסקבה, והעובדה שהוא זוכה לאמונו הגדול של פוטין ומנהל מו״מ בערוצים אחוריים מרגיזה מאוד כמה וכמה אנשים במוסקבה, ובראשם שר החוץ לברוב, שמתעב אותו למעשה, ולא מבין איך אדם חסר כל ניסיון דיפלומטי או מדיני ממשי מוביל מו״מ קריטי כל כך. בדומה לויטקוף בצד האמריקני, דמיטרייב חסר כל ניסיון דיפלומטי של ממש, ומגיע מהעולם הפיננסי. הוא ייסד את ״קרן ההשקעות הישירות״ של רוסיה ב 2011 ומאז עומד בראשה. מעמדו האיתן נובע מהאמון שנותן בו פוטין, וזה יכול כמובן להשתנות ברגע. הוא סוג של אאוטסיידר, אבל אדם חכם ושאפתן מאוד.

דמיטרייב מכיר כאמור מצויין את ארה״ב, את התרבות והחברה האמריקנית, וזו אחת הסיבות העיקריות לאמון שנותן בו פוטין, שלו שאיפה לנסות ולשקם את יחסי רוסיה עם ארה״ב למרות המלחמה עם אוקראינה. להבדיל ממנו, הכרותו של ויטקוף עם רוסיה בכל היבט שהוא - אפסית למדי, מה שכבר גרר ביקורת גדולה מצד גורמי ממשל שונים בארה״ב, שטענו שויטקוף נפל לידיו של דמיטרייב, ובעצם גם של פוטין עצמו עמו נפגש כמה פעמים לבדו - כפרי בשל. התוצאה היתה המסמך המזעזע והפרו רוסי של 28 הנקודות.

[Daniel Rakov @rakovdan]

בחלוף חודש מפרסום המאמר בעברית, פורסם אתמול המאמר גם באנגלית. אל תספרו לרוסים, אבל ימים אחדים אחרי הפרסום בעברית הפסקתי לקבל פוסטים של דופלגנגר בעברית.
אני אישית חושב, שזה יכול לחזור כשיהיה לרוסים יותר נוח, אבל רק הזמן יגיד
https://t.co/VSVpT5zWAG

[Guy Elster גיא אלסטר @guyelster]

The United States has threatened to cut intelligence sharing and weapons supplies for Ukraine to press it into agreeing to the framework of a U.S.-brokered peace deal, two people familiar with the matter told Reuters.

The sources, speaking on condition of anonymity, said that Kyiv was under greater pressure from Washington than during any previous peace discussions, and that the U.S. wanted Ukraine to sign a framework of the deal by next Thursday.

“They want to stop the war and want Ukraine to pay the price,” one of the sources said.

[Yair Navot - יאיר נבות @Navot_Yair]

1. ובכן 🟠🟠: ממשל טראמפ מפעיל לחצים אדירים על הנשיא זלנסקי להסכים ל״תוכנית השלום״ שהוא גיבש ביחד עם רוסיה וללא מעורבות אוקראינית, ולחתום עליה עד חג ההודיה, דהיינו בעוד שבוע בדיוק, במטרה להכריז על סיום המלחמה עד סוף החודש, ע״פ דיווחים בארה״ב. בממשל, וגם בקרמלין ככל הנראה, מעריכים שבצל פרשת השחיתות הגדולה ומעמדו המתערער זלנסקי יידחף לחתום על ההסכם ולסיים את המלחמה. זלנסקי מצידו לא רוצה להיראות כמי שטורק את הדלת, ולכן הביע מוכנות להיפגש עם טראמפ ולדון באפשרויות לשלום. הוא לא הכריז פומבית על התנגדותו לתוכנית טראמפ, בתבונה רבה, אך גם לא הודיע שהוא מקבל אותה במלואה.

הערב מפרסם באופן פומבי אולקסי הונצ'רנקו, חבר פרלמנט אוקראיני ממפלגתו של זלנסקי, תרגום אוקראיני של תוכנית טראמפ במלואה. בגדול - חלום רוסי שמוסקבה לוקחת בשתי ידיים.

[Michael Kofman @KofmanMichael]

An update on the war following a recent trip. Ukrainian forces are holding, but the situation has worsened since July due to mounting offensive pressure. Here I cover some of the negative and positive trends, along with the salient dynamics at the front. Long thread. 1/

[שי הר-צבי, Shay Har-Zvi, PhD @shayharzvi1]

ביקור יורש העצר הסעודי בארה"ב - משמעויות לישראל
ביקורו המתוכנן של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בארה"ב ב-18 בנובמבר, טומן בחובו פוטנציאל להתפתחויות הרות גורל לביטחונה ולמעמדה של מדינת ישראל. מדובר בביקור הראשון של בן סלמאן בארה"ב מזה כשבע שנים, באופן שיש בו כדי להעיד על חשיבותו.

הסכם הגנה
במהלך הביקור, ארה"ב וסעודיה עשויות לחתום על שורה של הסכמים ביטחוניים וצבאיים רחבי היקף. מדובר, בראש ובראשונה בהסכם הגנה, ככל הנראה במאפיינים דומים להסכם שנחתם לאחרונה בין ארה"ב לקטר. זאת, באופן המשקף את החשיבות שהנשיא טראמפ מייחס לקשרים הבילטראליים עם סעודיה. אמנם בעבר בן סלמאן ביקש לחתום עם ארצות הברית על ברית הגנה. אולם, נוכח העובדה שבהתאם לחוקה האמריקנית, נדרש לאשרר ברית כזו ברוב של שני-שלישים בסנאט, שני הצדדים מבינים כי במציאות הפוליטית המקוטבת בארה"ב, אין לכך סיכויים ממשיים.

מערכות אמל"ח
במקביל, שני הצדדים עשויים לחתום על הסכמים עתירי ממון לרכש מערכות צבאיות מתקדמות, ובראשן מטוסי קרב מדגם F35. שראל הינה המדינה היחידה במזרח התיכון שברשותה מטוס F35, ומכירתו לסעודיה עלולה להציב אתגרים לעליונות האווירית של חיל האוויר ואף להוביל מדינות נוספות במרחב, כתורכיה, איחוד האמירויות ומצרים, לבקש לרכוש את המטוס.
בימים האחרונים התפרסמו דיווחים כי תהליכי המכירה של המטוס עברו את האישורים הנדרשים בקרב דרגי העבודה במשרד ההגנה האמריקני, וכעת נדרשת הסכמה של הדרג הפוליטי, בראשו הנשיא, ושל הקונגרס. חשוב להזכיר כי ארה"ב מחויבת לשמירת היתרון האיכותי של צה"ל (QME), והדבר אף מעוגן בחוק האמריקני, ועל כן לכאורה נדרשת הסכמה ישראלית למכירה של המטוס.
גרעין אזרחי
במהלך הביקור עלולה להעלות על הפרק גם בקשתו של יורש העצר לפתח תוכנית גרעין אזרחית בשטח הממלכה, הכוללת בין היתר העשרת אורניום.
יורש העצר כבר הצהיר בעבר במספר הזדמנויות, כי אם לאיראן יהיה נשק גרעיני, גם סעודיה תחתור להשיג נשק כזה. סעודיה אף חתמה לפני כחודשיים עם פקיסטאן על הסכם ביטחון, שהינה המדינה המוסלמית היחידה שמחזיקה בנשק גרעיני, שקובע בין היתר כי תקיפה של אחת מהן תיחשב כתקיפה של שתיהן.

נורמליזציה
ערב מתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר, היה נדמה כי ישראל וסעודיה מתקדמות לעבר הסכם נורמליזציה היסטורי. פרוץ המלחמה אמנם קטע את המגעים, אם כי סעודיה שבה ומדגישה בשנתיים האחרונות, כי היא עודנה מוכנה לקדם את הנורמליזציה עם ישראל. עם זאת, בית המלוכה הסעודי מציב לכך שני תנאים בסיסיים - סיום המלחמה בעזה והצגת מפת דרכים להתקדמות בנתיב להקמת מדינה פלסטינית.
הנשיא טראמפ ומקורביו החלו בימים האחרונים בפיזור רמזים בדבר האפשרות לתמיכה ברעיון כזה, ולא שללו זאת על הסף. בראיון לתוכנית "60 דקות", טראמפ טען, כי ההחלטה בנושא פתרון שתי המדינות "תלויה בישראל, באנשים אחרים ובי". לכך יש להוסיף את הנוסח שארצות הברית הגישה למועצת הביטחון, הכוללת גם התייחסות לסוגיית המדינה הפלסטינית. הדברים של הסנטור הרפובליקני, לינדזי גראהם, מהתומכים הבולטים של ישראל ומהמקורבים לנשיא טראמפ ולראש הממשלה נתניהו, כי פתרון שתי המדינות הוא האופציה הטובה ביותר לישראל כדי להבטיח את קיומה כמדינה יהודית. יתרה מכך, בכל הנוגע לאפשרות לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון, הנשיא טראמפ וכל צמרת הממשל חוזרים ומדגישים בשבועות האחרונים את התנגדותם הנחרצת למימוש הרעיון.
בשורה התחתונה נראה, כי הנשיא טראמפ נחוש בשל שיקולים אסטרטגיים, כלכליים ואישיים לקדם את חזונו לעתיד המזרח התיכון. לתפיסתו, סעודיה מהווה מדינת מפתח ליישום תוכניתו ולשינוי הארכיטקטורה האזורית בשל מעמדה המיוחד בעולם הערבי והמוסלמי. לכך יש להוסיף גם את ההודעה על צירופה של קזחסטאן להסכמי אברהם, צעד שנועד לאותת על הכוונה של ממשל טראמפ להרחיב את ההסכמים גם למדינות בעולם המוסלמי, ולנסות לקדם את הקמת המסדרון הכלכלי והאנרגטי מאסיה ועד אירופה.
על כן, סביר כי טראמפ ישאף להשיג בביקור הסכמה של יורש העצר להתניע את תהליכי הנורמליזציה, גם אם בשלב הראשון בתחומים רכים, כגון כלכלה ותחבורה. זאת, כדי לייצר את התשתית להאצת התהליך במידה והתנאים יבשילו לכך.
תהליכים אלו מציבים בפני ישראל הזדמנויות רבות, אך גם אתגרים משמעותיים, בדמות כרסום בנכסיותה ובאטרקטיביות שלה כמי שיכולה לפתוח דלתות בוושינגטון. למעשה, אם בעבר סעודיה נדרשה לשלם במטבע הישראלי בדמות הסכם נורמליזציה, נראה כיום שאין עוד מדובר בתנאי הכרחי עבור יורש העצר הסעודי, כדי לקדם שיתופי פעולה ביטחוניים וצבאיים עם הממשל האמריקני.

להרחבה אודות ההמלצות לישראל ראו מאמרי שהתפרסם ב-@IPS_Herzliya
https://t.co/4r2TbcTUTr

[Yair Navot - יאיר נבות @Navot_Yair]

1. שחיתות רעילה. היום ביקר הנשיא זלנסקי בעיר חרסון, לציון שלוש שנים לשחרורה מכיבוש הצבא הרוסי ב 11 בנובמבר 2022. ההישג הצבאי האוקראיני אז,שבא בתגובה מהירה להתמוטטות קווי ההגנה של הצבא הרוסי ונסיגה מבוהלת מגדתו הימנית של נהר הדנייפרו, היווה אז השפלה גדולה לצבא הרוסי ולפוטין עצמו,

[Yair Navot - יאיר נבות @Navot_Yair]

1. האם סר חינו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב בעיני הנשיא פוטין? בימים האחרונים רוחשת מוסקבה שמועות עקשניות על מעמדו הנחלש של שר החוץ לברוב, והאפשרות שפוטין החליט להרחיקו מתפקידו. מה שהצית את השמועות ואף הגביר אותן היו שורת אינדיקציות והיעדרויות לא אופייניות של השר לברוב, הוותיק