לכתוב על גיל לימון שהוא האיש שהכי מסכן את הדמוקרטיה בימים בהם שר עבריין משתלט על המשטרה והופך אותה לפוליטית מול העיניים שלנו כשצמרת הארגון מתרפסת בפניו, זו פשוט בדיחה.
הם לא חפים מטעויות אבל היועמ"שית, על משניה ואנשיה, הם חומת המגן של הדמוקרטיה שלנו בימים האפלים האלה מול ניסיונות למוטט את שלטון החוק ולהכפיף את מערכת הביטחון לרצונות מכונת הרעל ומפעיליהם.
💡קמתי בבוקר בוושינגטון וקראתי את הדיווחים בתקשורת הישראלית על נסיון הפריצה האלים לדיון בית המשפט העליון. בקריאה ראשונה וגם בקריאה שניה ושלישית היה קשה להבין מי ניסה לפרוץ לאולם
💡באתר אחד נכתב כי ״אזרחים״ ניסו לפרוץ. באתר שני נכתב כי ״מתנגדי ועדת חקירה ממלכתית״ ניסו לפרוץ. באתר שלישי נכתב על ״עימות בין משפחות שכולות״
💡כמעט בשום מקום לא נכתבו העובדות הדי פשוטות: תומכי ממשלת נתניהו ניסו לפרוץ באלימות לדיון בעליון
💡זו אינה דעה. זו עובדה. רוב התקשורת הישראלית לא מספקת את ההקשר החשוב הזה בדיווחים שלה - אם בכוונה או מתוך רשלנות
הי פתחי.
מכיר דמיון? יש לך את הפיצ׳ר הזה? נניח שכן.
אז בוא תדמיין רגע ככה:
נניח אתה כותב בטוויטר שמישהו הוא אידיוט לדעתך. ואותו אדם מגיב לך בשרשור שאתה דורש חסימה אבל אתה לא לוקח את זה ברצינות כי כולה קראת לו אידיוט, זו כמעט מילת נימוס בטוויטר. (במקרה שלי הוא כתב לי שהוא יחסום אותי ״לזכרם של רבין ופרס״. כן כן)
ואז לילה אחד אתה רוכב על אופניך ופתאום מגיעים מולך שלושה אנשים (כן, למשיח שלך יש פמליה שמסתובבת איתו למרות שאת זה הוא לא מראה בסרטון). ועוד לפני שאתה מבין מה קורה אחד מהם מתקרב אליך במהירות ודוחף לך את מצלמת הטלפון לתוך הפרצוף ושואל בתוקפנות למה אתה לכלכת עליו בטוויטר. האינסטינקט הוא לברוח כי האווירה עוינת ואלימה ומה לעשות שזה בדיוק מה שקורה לרוב בני האנוש באמיגדלה של המוח (תגגל מה זה)
אבל לא מאפשרים לך להחלץ מהסיטואציה כי עוצרים לך את האופנים בכוח. אני שוב מזכיר למקרה שקצת ברח לך תרגיל הדמיון שזה לא עימות של אחד על אחד. שני גברברים שנראים כמו סטיגמה של דמות הבריון בסרט של פיקסאר נמצאים ליד מי שמצלם אותך. אתה מבין שאתה בתרחיש בו אין טעם להתנגד, לקלל או לברוח, פלוס המצלמה שדוחפים לך לפרצוף. אז אין לך ברירה אלא לנסות להיות קר רוח ונחמד וגם לחייך בעיקר כי אתה יודע שאם תתעצבן זה רק ישרת את האינטרס שלהם יותר.
איך היית מגיב? יש לי תחושה שאני יודע.
אגב, אני מקבל מלא תגובות מאנשי ימין שנבוכים במעשה הזה שלו. גש לעמוד של מרדכי בפייסבוק ותראה בעצמך את תגובות הימין שמתביישות בו. מדהים שאתה עדיין מצדיק אותו. אתה כל כך ינואר 26. לא אשכח איך צייצת שהוא ״ממציבי המראות הגדולים שהיו פה״ כאילו הוא מינימום אפריים קישון או חנוך לוין, סאטיריקנים שבאמת ידעו להציב מראה.
אבל אתה פתחי, מציג את התקרית הזו למאה אלף עוקביך כאילו נקלעתי למופע רחוב חמודי בנחלת בנימין.
שלא תעז לפרש את הרגשות שלי על פי הסרטונים הערוכים האלו שהוא פרסם, הבנת?!
אתה לא טוב בזה.
יש לך אינטליגנציה רגשית של פיתה.
שבת שלום 😊
@orcarmi יש עבודה מאוד מקיפה בממשלה על השימוש בבינה מלאכותית על ידי רשויות מנהליות, בהיבטים משפטיים ובהיבטים נוספים. אם אתה לא יודע, חבל להגיד ״מסופקני״ סתם. אשמח לחבר אותך לעבודה ולחומרים שכבר פורסמו.
שלום מר ליבסקינד,
יכולתי ללגלג – שוב – על האובססיה שלך עם "התקשורת", או על זה שהצלחת לדחוף את ההתנתקות גם לטור הזה.
במקום זאת, נסתפק בשלוש הערות:
א. אחרי טבח ה-7.10, הצד "שלי" זנח מיד את כל המחלוקות, המחאה פסקה בין לילה, נבחרי הציבור שלנו נכנסו לממשלה ללא תנאי, וכולנו התגייסנו לטובת המאמץ הלאומי. אף על פי שבראשות הממשלה עמד גם אז, וגם היום, אדם שלשיטתנו הוא נוכל חסר מעצורים, ששואף להיות רודן – סתמנו את האף ואת הפה. "יחד ננצח", זוכר?
החלק של המחנה "שלך", כמו *שאתה בעצמך* כתבת, היה ההבנה שכאשר המצב מתייצב – הולכים לבחירות. *אתה בעצמך* היית חלק ממפעל ההונאה שגרם לנו להאמין שאתם ממש מבינים את זה. שאחרי המחדל הכי גדול בתולדות האומה, שהתרחש במשמרת של נתניהו, סמוטריץ' ולוין – הם חייבים, פשוט חייבים, לקבל מחדש את אמון הבוחר.
ואז, זה לא קרה. אתה ושכמותך גלגלתם עיניים, ו-"הסברתם" לנו, ובעצם לעצמכם, למה בעצם – הממשלה הזו צריכה להמשיך לכהן. לכל אחד היה כמובן את התירוץ שלו (בג"ץ, היועמ"ש, מנסור עבאס, הלבנת מצפה שפשפאל ד' וכו') – אבל בשורה התחתונה, כאמור, זה פשוט לא קרה.
החוזה הזה, האמנה החברתית ביננו, שנכרתה שוב ב-7.10 – נופצה. אחרי האסון הכי גדול, אחרי הטבח הכי גדול בעם היהודי מאז השואה, אחרי המחדל היה גדול בתולדות כל ממשלות ישראל לדורותיהן – אתה ושכמותך ניפצתם את שאריות האמון שהיו למחנה "שלי" בכך שלמחנה "שלך" נותר איזה ערך שאנחנו שותפים לו.
זו לא הפעם הראשונה שאתה "מתפלא" איך אנחנו מעזים לא להתאחד מאחורי ההישגים הכבירים של נתניהו וגמדיו. וזו כנראה לא תהיה הפעם האחרונה שאני מזכיר לך שוב למה זה לא יקרה יותר לעולם.
ב. אתה לא יכול להשתומם כיצד אנשים מעזים להתלונן על כך שבמשך שלושה שבועות – או, לייתר דיוק, במשך שנתיים וחצי – הם רצים למקלטים, צריכים שוב לג'נגל מציאות שבה אין מערכות חינוך והמשק והשמיים סגורים – בזמן שאתה ושכמותך מתבכיינים כבר 21 שנים על כל מיני החלטות מעצר מימי אהרן ברק ומני מזוז.
ובעיקר, איך לעזאזל אתה יכול לבוא בטענות לאמא לילד או שניים, שבן זוגה גוייס שוב למילואים, שהעסק שלהם קורס – כאשר *אתה בעצמך* כותב רק לפני שבוע מאות מילים של נהי, בכי והתקרבנות בגלל מערכון שקצת העליב אותך, וששודר ב-"ארץ נהדרת"?
האזעקות, והטילים, והפיצוצים, ונטל המילואים, ויוקר המחייה – משפיעים על החיים של המון אנשים. הם ממש חווים את זה יום אחר יום. החלטה זניחה של בג"ץ – לא, וגם לא התוכנית של "זהו זה". אבל אתה אובססיבי לגבי שטויות, כותב עליהן בלי סוף, ו-"לא מבין" איך אפשר לבוא טענות לגבי העיקר.
ג. ואם נחזור למלחמה באיראן, אז אולי כדאי שתבין שמחוץ למגזר המשיחי – מלחמה אינה מטרה, אלא אמצעי.
גם אם נניח שכל מה שאתה אומר הוא נכון, ושההישגים הטקטיים של טייסי חיל האוויר הם פנומנליים – אם לא מתרגמים את ההצלחות הטקטיות להישגים מדיניים, זה כאילו לא עשינו כלום.
במקום להתענג על איך עוד פצצה חיסלה עוד פרסי – אולי תנסה להסביר לנו מה בעצם השתנה, למשל, בשבועיים האחרונים של המלחמה? מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג, שבגללה צריך לתקוף עוד מבנה או עוד גנרל, וכמובן לרוץ גם הלילה למקלט הציבורי?
כי כולנו מאוחדים מאחורי צה"ל, אבל רק המחנה "שלך" מאוחד מאחורי הממשלה. אז כל הכבוד לנתניהו – באמת, בלי ציניות – על ההישג המדיני של רתימת טראמפ למהלך של פתיחה מלחמה נגד איראן. אבל, מה בעצם קרה מאז? איזה הישג מדיני המצביא המהולל הזה השיג, חוץ מאשר ללחוץ על הכפתור בבסיס פלמחים ולגרום למוטי קסטל להשפריץ?
נתניהו וסמוטריץ' אינם רמטכ"לים. הם מדינאים. כך שאם אתה רוצה לשכנע את כל "הבכיינים" התל אביבים, כדי שיתעלו לגודל השעה ויבינו למה נורא חשוב שהם ירוצו למקלטים כמה שצריך – האלילים ששלחת לממשלה אמורים להסביר להם את ה-"למה" הזה.
אבל נתניהו לא מדבר אל הנתינים שלו, והשופרות שלו – וביניהם אתה – מבלבלים לנו את המוח על חיל האוויר. במצב הדברים הזה, וגם תחת ההנחה שהיתה הצדקה מלאה למכת הפתיחה – לא ממש ברור למה כל זה נמשך, במקום למנף את ההישגים הטקטיים למהלך מדיני-אסטרטגי.
וכך, וזה כמובן קשור גם להערה הראשונה, חוסר האמון רק הולך וגדל.
שבת שלום.
@amsterdamski2 מלחמת המפרץ, בן 7. ההורים לקחו ברצינות את ההנחיות, אבל עם המון הומור וכיף. זוכר כחוויה מצחיקה ומשפחתית. להיות ערים בלילה, להכין מרק מאבקה. החדר האטום היה חדר השינה של ההורים, אבל אבא שלי התעקש שנשב בתוך חדר הארונות הצפוף שהיה בטוח יותר, עם המסכות, מתגלגלים מצחוק.
עם השבת כל החטופים אנו מסיימים את הפעילות השוטפת של העמוד שלנו. אחרי כמעט 28 חודשים של מאבק בלתי פוסק, לילות כימים, אנחנו עוצרים, נושמים ומבקשים לומר לכם תודה. תודה מהמקום הכי עמוק בלב.
לכל אחת ואחד מכם שעמדו לצד המשפחות.
שסירבו להתרגל. שסירבו להתייאש. שסירבו לנרמל.
שבחרו שוב ושוב לא להסיט מבט.
הייתם איתנו ברגעים שבהם הכאב היה גדול ממילים.
הדהדתם את הזעקות. נשאתם את השמות.
נתתם מקום לדמעות, וגם לרגעי האור הנדירים, כשסוף־סוף בקע סדק קטן של תקווה.
כל מי שלקח חלק במאבק להשבת החטופים, הוא לא רק תומך.
הוא חלק מההיסטוריה.
חלק מהמאבק האזרחי המוסרי והערכי ביותר שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה.
חיבקתם את המשפחות כאילו היו שלכם.
נשאתם אותן כשכבר לא נותר להן כוח לשאת את עצמן.
וכשנדמה היה שהעולם ממשיך הלאה, אתם נשארתם.
הלייקים שלכם.
התגובות שלכם.
השיתופים שלכם.
המילים שכתבתם בשתיים בלילה.
אלו מעולם לא היו מחוות קטנות.
הם היו חבל הצלה.
הם היו נשימה בתוך החושך.
הם היו עדות לכך שגם בלב הסיוט, האנושיות לא נעלמת.
היא נאבקת. היא עומדת. היא מאירה.
יום אחד ישאלו:
“איפה הייתם בתקופה הזו?”
ואתם תוכלו לומר,
הייתי שם.
לא שתקתי.
לא הפניתי גב.
הייתי חלק מהכוח שהחזיר אותם הביתה.
תודה שנשאתם אותנו כשכבר לא היה לנו אוויר.
תודה שלא ויתרתם.
תודה שבחרתם באור.
לעולם תהיו חלק מהלב שלנו.
ולעולם נהיה אסירי תודה עליכם 💛
@Nehemia_GA לאור הציוצים לאחרונה, אני מציע שפשוט נבדוק לגבי כל מועמד אם הוא מסכים עם כל הדעות של נחמיה, ומי שלא יסכים - ייפסל מהתמודדות.
כנ״ל לגבי כל המצביעים - נעשה שאלון, ומי שלא חושב כמוך, לא יהיה רשאי להצביע.
אני שם לב למוטיב חוזר אצל מפקד מחוז ת"א חיים סרגרוף.
כשאותרו מטעני החבלה באוטובוסים בבת ים בפברואר 25' הוא אמר: "צריך לעשות סדר בתפקידים. שב"כ מונע פיגועים והמשטרה מטפלת כשהם קורים".
היום כשכמעט בוצע לינץ' ב-2 מש"קיות ת"ש בבני ברק בא בטענות ש"צה"ל לא תיאם את זה איתנו".
תגידו, מפקד *מחוז ת"א*. חוץ מממה שכתוב על החולצות של אוהדי הפועל, על מה הוא כן אחראי? כי למעט משמר הכנסת, כבר האשים את כולם במה שקורה בשטח שלו.
מעניין ממי למד.