רכבת ישראל שלחה לנו מכתב התראה לפני תביעה, עם דרישה להסיר את בטר רייל מחנויות האפליקציות באופן מיידי.
הרכבת טוענת שפגענו בזכויות היוצרים שלה על לוח הזמנים, פרצנו למאגרי המידע שלה, לקחנו חלק בקריסתם וגרמנו נזק של מאות אלפי שקלים ⬅️
בטר רייל כופרת בכל ההאשמות.
אנחנו מסרבים לדרישה הבריונית וההזויה להסיר את האפליקציה מהחנויות. נמשיך להנגיש את זמני הרכבות לציבור הנוסעים.
נשמח לעזרתכם! שיתוף הוא הדבר הכי משמעותי שאפשר לעשות עבורנו כרגע :)
לקריאת מכתבה של רכבת ישראל ותגובתנו אליו:
https://t.co/R1mwvcHnZe
בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי.
כמעט 8 שנים של עינוי דין ורדיפה חסרת בלמים נגמרו הבוקר בטלפון אחד ונייר שקיבלתי בוואטסאפ.
אף אחד לא יחזיר לי ולמשפחתי את מה שעברנו.
אף אחד לא יתן דין וחשבון.
אף אחד לא יפיק לקחים.
אני מבקש להודות לקדוש ברוך הוא,
לאשתי טליה שעומדת לצידי במלחמת עולם,
למשפחה שמחבקת ומחזקת תמיד,
לראש הממשלה נתניהו שיש לי את הזכות הקדושה לסייע בידו,
לעורכי הדין שלי עמית חדד ונועה מילשטיין שנלחמו כמו אריות,
ולכם, שגם בימים אפורים נתתם לי שמש של אמונה גם ברגעים שבהם לא האמנתי.
שבת שלום.
תפסתי את המספר המיוחד 7,068 באתר "סופרים ביחד עד מיליון"! 🎉
7,068 הוא מספר סמית' — סכום ספרותיו שווה לסכום ספרות גורמיו הראשוניים (2×2×3×19×31)
https://t.co/6EsjwgXfUD
על השתיקה הפרוגרסיבית נוכח איראן
הסטודנט המערבי (או שדרני ה- BBC) שאינו יוצא להפגין נוכח ההרג באיראן אינו חווה רק בלבול אינטלקטואלי.למעשה הוא חווה ערעור של העמדה שממנה הוא רגיל להתמקם כסובייקט מוסרי.
המהפכה באיראן היא מגנט ליד מצפן, לפתע כל הכלים הרגשיים, הלשוניים והזהותיים שלתוכם הסטודנט עבר סוציאליזציה, ושאפשרו לו לפעול בעבר, חדלו לתפקד.
הסובייקט, לעולם אינו מקור הריבונות של עצמו. הוא נוצר בתוך שפה, בתוך סדר סמלי, והוא פועל מתוך ציפייה לאישור מן האחר. האחר הזה אינו אדם מסוים אלא מערכת של סמכויות, ערכים, נורמות ואופני דיבור.
עבור הסטודנט, האחר הזה מתגלם באקדמיה, בשיח הביקורתי, בקולקטיב הפרוגרסיבי.כאשר אותו אחר מספק מסגרת ברורה, הסובייקט פועל בקלות יחסית. הוא יודע כיצד לדבר, כיצד למחות, כיצד למקם את עצמו בצד המוסרי. הפעולה אינה נחווית כמאמץ קיומי אלא כהתיישרות. היא מעניקה תחושת שייכות ויציבות.
אבל המצב באיראן יוצר כשל במנגנון הזה. האינטואיציה המוסרית שאיננה ניתנת להכחשה, נתקלת בעולם מושגי פרוגרסיבי שלא מצליח להכיל את הסיטואציה. האורינטליסט המדוכא הוא הוא המדכא.
הדוגמטיקה המושגית נתקלת במציאות שחורגת ממנה. לפתע אין שפה מוסדרת שממקמת את האירוע בתוך הדיאלקטיקה המוכרת של מדכא ומדוכא. הסובייקט מגלה שהסמכות שעליה נשען אינה שלמה.המפגש עם החסר הזה מייצר חרדה. לא חרדה מפני האלימות באיראן, אלא חרדה זהותית הנובעת מן הצורך להביע עמדה מוסרית ללא גיבוי סמלי. נקיטת עמדה במצב שכזה מחייבת נטילת אחריות סובייקטיבית, כלומר פעולה שאינה נשענת במלואה על שיח מוכן. עבור פרוגרסיביים, זהו צעד מאיים.
העצמי (הכוזב) שהתפתח כהתאמה לציפיות הסביבה, ומאפשר תפקוד חלק בתוך מסגרות קיימות מובך כאשר הוא נאלץ לחשוב בעצמו. במונחים של וינקוט, זו הנקודה שבה העצמי האמיתי מופיע, כאשר אין תסריט ברור שבתוכו האדם אמור לפעול.
הסטודנט פועל מתוך עצמי כוזב מתפקד היטב. הוא יודע מה לומר ואיך להיראות מוסרי.אבל האירועים באיראן שוברים את התסריט הנדוש. אין סיסמאות יציבות דרכם אפשר לתפוס את המציאות. במצב כזה נדרש מגע עם העצמי האמיתי, עם עמדה שאינה מתוגמלת כ"נאורה" על ידי הסביבה. השיתוק והשתיקה המוסרית הם מנגנון הגנה של העצמי הכוזב מפני קריסה מוחלטת.
באידיאולוגיה שאותה הפנים הסטודנט, האדם אינו מופיע כיצור קונקרטי וממשי, אלא כייצוג תיאורטי הנושא זהות שהוא לא בחר בה. הוא תמיד מוגדר א-פריורית דרך הקבוצה שהוא נוטל בה חלק. אבל לפתע, המציאות חורגת מהתיאוריה, ולכן לא ברור כיצד ניתן להתייחס לאדם הקונקרטי שנלחם למען החירות. לכן הקורבן האיראני אינו נוכח כדמות מוסרית חיה, אלא כבעיה מושגית לא פתורה.
השתיקה בקמפוסים אינה רק כשל תיאורי אלא כשל מוסרי. היא מעידה על תודעה שאיבדה את יכולתה לשפוט כאשר השיח המארגן נעלם. עמדה שמדברת בשם מוסריות אך מסוגלת לפעול רק כאשר היא נתמכת במילון אידיאולוגי סגור אינה עמדה מוסרית אלא טכניקת שייכות ונאמנות. ברגע שבו נדרש מענה אנושי ישיר לאדם קונקרטי הנאבק על חירותו, אותה תודעה משותקת. וזאת לא מפני שהמציאות אינה ברורה, אלא מפני שהמוסר הוחלף בנאמנות לשיח מעוות. איראן חושפת אפוא לא טעות יישומית אלא את מגבלת השיח האידיאולוגי הפרוגרסיבי עצמו, שיח שאינו נכשל במקרה זה בלבד אלא מתגלה כבלתי כשיר לשמש יסוד לתודעה מוסרית כללית.
צ’ארלי קירק נרצח לא מפני שהיה עוד שמרני אמריקאי, אלא מפני שהיה איש שהעולם כולו זיהה בו את התדר של אמונה, של אהבת ישראל, של חיבור למוסר אובייקטיבי ולבורא עולם. הוא נרצח כי דיבר זהות בלי פחד.
הטרגדיה שלו חושפת תופעה רחבה בהרבה: כשאין טיעונים – נכנסת האלימות.
כך גם כאן, אצלנו. ראינו את זה בדרום תל אביב, כשבלוק בטון פספס במעט את ראשו של יגאל מלכה.
ראינו את זה כשמשתיקים ויכוח בצעקות ובכוחנות. ראינו את זה שוב ושוב – האלימות כתחליף לאינטליגנציה.
וזה לא רק בארץ. בארצות הברית ובאירופה – אותו דפוס. השמאל הפרוגרסיבי, שאיבד כל אמת וכל נקודת ייחוס, מתפרק לאנרכיה. אין להם עוד בשורה, אין להם עוד נרטיב.
מה שנשאר הוא אחיזה במוקדי כוח, אלימות מילולית ופיזית, ורחמים מעוותים כלפי אכזרים לצד אכזריות כלפי רחמנים.
אבל דווקא כאן מסתתרת הבשורה הטובה: האלימות היא שירת הברבור של השמאל. היא עדות לסוף דרכם. העולם האמוני, הלאומי והשמרני – מתרומם. הימין מתייצב, לומד לעמוד זקוף, מחזיר לעצמו את הביטחון ואת האמונה.
ומכאן נולדת היוזמה: כיסא הזהות.
עמדה פתוחה בלב האוניברסיטאות וברחבות המרכזיות. שולחן פשוט, שני כיסאות, שני מיקרופונים. אני יושב מול כל מי שמעז לבוא. לשאול, להקשות, להתווכח, להוכיח, לשכנע – וגם להשתכנע.
זה לא עוד כנס. לא עוד נאום.
זה מפגש ישיר. אמת מול אמת.
כי בלי זהות – החירות מתפוררת והאדם נהיה עלה נידף.
אבל עם זהות – יש חירות אמיתית, עמידה זקופה, עם חופשי בארצו.
בואו לשוחח.
בואו להתעמת.
בואו לשכנע אותי.
שיחה חופשית. זהות חופשית.
רוצים שנגיע אליכם?
יש לכם רעיונות למקומות מרכזיים שבהם כדאי להציב את "כיסא הזהות"?
כתבו לי בתגובות – וננסה להגיע לכולם.
מרתיח מה שכתבת כאן.
אנשים לא קוראים לשחרור אדם שהצית משפחה שלמה, הם טוענים שהוא חף מפשע ושההודאה הוצאה ממנו בעינויים. בדקי בעצמך איך הוא הוצאה ממנו.
המתנחלים אינם אלימים כציבור. יש מעט מאד פשיעה לאומנית יהודית (ודוק: יש, אבל ממש מעט), והתקשורת ממשיכה לשקר לגבי ה"תופעה".
מחאת קפלן היא מחאת האדונים. כל השאר הם נתינים. להם מותר הכל. בהתנתקות הוגשו 700 כתבי אישום נגד מתנחלים שמחו. במחאות קפלן בלפור עד 7 באוקטובר הוגשו 7. מתוחם ארבע נגד תומכי רפורמה שמחו נגד המחאה.
יפה שאת מגנה מהשפה ולחוץ, אבל אולי תתחילו לספר לציבור על זה שיש כאן שתי מדינות ושתי מערכות חוק, ושמה שמודר לאדונים אסור למשל לחרדים, או לליכדניקים.
אתם - כלומר עיתונות המיינסטרים - פשוט הפכתם למגנון האפלוגטיקה של האפרטהייד החוקתי שהנהיגו כאן שליטינו המשפטנים.
ואתם חלק מאד עיקרי בבעיה.
@65347_osnat אגב רואה בתגובות הרבה התנגדות לחשמלית.
עברתי לחשמלית (ג׳ילי מטעמי תקציב) ולא מתחברת לרגע ולעולם לא אחזור לבנזין.
לדעתי רוב מי שקנה חשמלי ומתחרת קנה מיצרניות מסורתיות שלא מבינות בחשמלית (מרצדס, אוודי, וכו') טסלה רכב מדהים ורוב הסיניות טובות בהרבה מהארופיות / אמריקאיות.