@TA_Analysis נראה לי שזו בקשה סבירה לקבל דוחות עם צפי לפי ההתפתחות הכלכלית בפועל של הפרויקט, ולא על בסיס דוח 0 שבקושי היה נכון ביום שהכינו אותו.
אגב לדעתי הם עושים את זה, הבעיה שגם ההערכה נעשית על ידם - וזה נתון למניפולציה שלהם.
3/3 ובינתיים? מרוקנים את החברה, גם באמצעות חלוקת דיבידנדים וגם באמצעות רכישה עצמית של מניות.
אם בעוד שנתיים יתברר שהמצב פחות ורוד מכפי שמשתקף היום בדוחות, מה יישאר לבעלי החוב להיפרע ממנו?
1/3 עוד רבעון שיא של מניף (#מניף) עם רווחים פנומנליים. ככה זה כשאתה חברת אשראי, אבל כמעט שלא מכיר בהפרשות להפסדי אשראי צפויים.
בעיצומו של משבר הנדל״ן בישראל, אחת מחברות האשראי החשופות ביותר לענף מעריכה שהיא כמעט שלא תפסיד כסף. ממש מדהים.
2/3 הם פאקינג שותפים בהון של הפרויקטים, לא בנק מממן. כ-80% מה״הלוואות״ שהעמידו נמצאות מעל 50% מהעודפים הצפויים בפרויקטים – וזה לפי הפרמטרים שהם הגדירו לעודפים.
גדלתי בבית שבו הליכוד זאת גאווה.
סבא וסבתא מצד אבי עלו מתוניס ב1948 היישר למעברות בעכו. מדינת ישראל בשנותיה הראשונות הייתה אכזרית למזרחים ה"ברברים" שהגיעו מארצות ערב.
סבא התגייס לגולני בחודשים הראשונים לעליה. בזמן שירותו בצבא, בנם הבכור לא הרגיש טוב. סבתי לקחה אותו לבית חולים רמב"ם בחיפה, ביקשו ממנה להשאיר אותו ולחזור ביום למחרת, אך ביום למחרת אמרו לה שהוא לא שרד והיא חזרה לביתה, שבר כלי, חסרת אונים ותמימה. סבי שחזר בסוף השבוע מהצבא, הלך ברגל מעכו לרמב"ם וצרח לכל עבר, אבל הצרחות לא עזרו "הילד כבר נקבר". לפני מספר שנים המדינה הכירה במקרה שלהם תחת "פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן". עד היום לא יודעים להגיד מה עלה בגורלו של הבן הבכור.
היחס של המדינה כלפיהם, המשיך להיות גרוע. אני זוכר כילד, הוא היה מספר שבמשך חודשים, יום, יום, הוא היה פוקד את לשכת העבודה, אבל בכל יום היו שולחים אותו חזרה הביתה ללא עבודה. אין עבודה למזרחים. מוסדות המדינה היו מקושרים יד ביד למפלגת השלטון מפא"י.
בגין היה הראשון לראות במזרחים כאזרחים שווים ונתן להם את היחס שמפלגת השלטון לא השכילה לעשות. הליכוד הפך לסימן הכר עם מזרחים בזמן נאומו ההיסטורי של מנחם בגין. נאום התגובה ל"נאום הצ'חצ'חים".
אמי, עלתה עם משפחת מהרי האטלס של מרוקו, גם אותם שלחו לצפון הרחוק. "לשמור על הגבולות", לצריפונים של קריית שמונה. הצריפונים היו השדרוג שהגיע אחרי המעברות.
למזלה, היא הייתה הקטנה מבין כל אחיה וזכתה להיכנס לבית ספר יסודי, תיכון, להתגייס כמורה חיילת ולאחר מכן גם עשתה תואר ראשון בהוראה והפכה למחנכת. לאחים ואחיות שלה שהיו גדולים במספר שנים, המזל פחות האיר פנים והם כבר היו מספיק "גדולים" (גילאי 9,12,15) כדי לעבוד ולא ללמוד.
הליכוד זה הבית. סבי שנפטר בגיל 90+ לפני כ5 שנים, הצביע מח"ל בכל מערכות הבחירות בחייו. אבי, אותו דבר. הליכוד זה הכל ואין שום סיכוי לדבר איתו על אף מפלגה אחרת. ביביסט אמיתי. גם אני הצבעתי ליכוד ב2 מערכות הבחירות הראשונות לחיי אחרי שמלאו לי 18.
גדלתי בפריפריה הצפונית שבין עכו לקריית שמונה. משפחה חמה, פשוטה ואוהבת. הקטן מבין שישה אחים. הורים דתיים, מסורתיים, אבא חובש כיפה, אמא עם כיסוי ראש.
אחרי התיכון , התגייסתי ושירתתי כלוחם, השתחררתי ובשנים הראשונות שאחרי השחרור עבדתי במשרד רה"מ. אבי היה הולך כטווס, מספר בגאווה לכל שואל שהבן שלו מאבטח את ביבי.
זהו לא סיפור על אפליה ומדינת ישראל בשנותיה הראשונות, גם לא על ילד מזרחי מהפריפריה שהצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית, אבל הרקע חשוב. הסיפור אמנם מאוד אישי אבל הוא יכול להתאים עד כדי שינויים קטנים להרבה אזרחים במדינה. יותר מהכל, הוא משפיע בצורה דרמטית על הצבעות בבחירות מקום המדינה ועד עצם היום הזה. לצערי, סביר שימשיך להשפיע עוד הרבה שנים קדימה.
אני מגיע למערכת הבחירות הזאת אחרי שב3 שנים האחרונות עשיתי מעל 200 ימי מילואים (ובעשור לפניהם עוד כמה מאות), איבדתי חבר לצוות במבצע שהשתתפנו בו יחד בתחילת המלחמה, אח של חבר טוב שנרצח בנובה ועוד רבים ורבות טובים וטובות.
דעותיי נוטות ימינה ברוב מוחלט של הנושאים שמעסיקים את האזרח הישראלי הממוצע. בראש ובראשונה בפאן הכלכלי, שוק חופשי, קפיטליזם, דעה שלצערי כמעט ואין לה ייצוג באף מפלגה, אך גם בביטחוני-מדיני. עם כוכבית שהתבגרתי בשנים האחרונות והשלמתי עם העובדה שפתרון למצב שמדינת ישראל סובלת ממנו בכל שנות קיומה, יכלול גם ויתורים קטנים וגדולים.
המצפן האישי שלי לבחירות הנוכחיות מורכב מ2 רכיבים משמעותיים.
1 שוויון בנטל
2 כלכלי-ביטחוני
כאשר שניהם תלויים אחד בשני בצורה אקוטית. נושא הגיוס, והשילוב בתעסוקה החרדי-ערבי הוא בראייה שלי האיום הכי גדול על מדינת ישראל שאני מכיר ואוהב.
פחות השכלה, פחות נושאים בנטל, יותר מיסים על ציבור קטן. זו לא דרך שתוכל להתקיים עוד שנים רבות ולא ארצה שהילדים שלי יחיו בה.
אבל מעל הכל, הראיה הכי פשוטה ואובייקטיבית שלי למציאות זה שמי שניהל את המדינה ב16/17 שנים האחרונות והכתיב מדיניות של העברת כספים והעצמת חמאס לא יכול להמשיך לנהל את המדינה אחרי האסון שפקד אותנו.
הייתה בי ציפייה שראש ממשלת ישראל בזמן האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה, ישא באחראיות ויתפטר, אך לצערי לא רק שזה לא קרה, אלא גם מתקיימים ניסיונות לשנות ולצייר מציאות אחרת וזה בעיניי הגרוע מכל.
היו לי הרבה התלבטויות בחודשים האחרונים בין ליברמן לבנט ובסוף החלטתי שאני מצביע לנפתלי בנט.
אפשר לכתוב פה עוד מגילה שלמה למה לא רציתי להצביע לו, מה דעתי על הקמת הממשלה ב2022, מה אני חושב על האיחוד עם לפיד, או על פוסט כזה או אחר שהוא העלה. אבל כל אלו לא משנים את העיקר.
כשאני מגיע לקו הזינוק ואני חושב מי מבין כל ראשי המפלגות *הקיימות* ארצה שיהיה ראש הממשלה שלנו ויוביל את המדינה שאני, משפחתי וילדיי חיים בה למקום טוב יותר. התשובה שהגעתי אליה חד משמעית.
בהצלחה לכולנו.
איתי
@innerblock נראה לי שהממשלה הנוכחית הוכיחה בצורה חד משמעית שהיא לא מקדמת כאלו רעיונות, אלא ממש מאפשרת לזוועות כאלו לקרות במשמרת שלה. ראה ערך: ה7/10.
אגב, יכול להיות שגם שומר חומות היה בתקופתו של ראש הממשלה שמכהן היום, או שאני טועה?
@thenthinkagain@hikelikeme זה פשוט לא הגיוני שאתה וכל כך הרבה אנשים תסווגו את המציאות בצורה כזאת הזויה.
אשכרה תחת הנהגתו של נתניהו קרה לנו האסון הכי נורא מאז קום המדינה- מה היה צריך לקרות כדי שלא תצביע לו? אם היו נרצחים 50 אלף איש עדיין היית חושב שאין לו מחליף? מה תעשה אחרי מותו (בשיבה טובה כמובן)?