מצחיק , פעם הייתי גאווה, היום אני בעיה.
אבל אני עדיין פה, מול הים.
ואולי יום אחד תפתחו שוב את הדלת, והמוזיקה והצחוק יחזירו בי את הנעורים.
קזינו בת גלים. @DinurSharon#זהותושימור
פעם כולם רצו להיות איתי.
צחוקים, ריקודים , ים ושמש. רציתם אותי בכל חגיגה שלכם.
הייתי הילד המוצלח של השכונה. זה שמשוויצים בו כשמגיעים אורחים.
ואז התבגרתי,
כבר פחות אטרקטיבי, אחרים תפסו את מקומי ואתם הפסקתם לבוא.
עכשיו אתם קוראים לי נטוש, כאילו אני זה שעזבתי.
כאילו לא אתם סגרתם את הדלת, שכחתם את המפתח, ועוד התפלאתם שגדל פה אבק.
בפינת ההאכלה אצלנו יש שלט: “זהירות חתולים”.
חשבתי שזה כדי שאנשים ישימו לב.
ואז עברתי שם עם הפודל טוי שלי, מול חמישה חתולים בגודל מזוודה.
הם הסתכלו עליה, היא הסתכלה עליי, ואז הבנתי:
השלט לא בשבילנו.
הוא בשבילם, שלא ידרכו עליה בטעות.
בגלל זה אני שונאת את מאכילות החתולים.
הם ממשיכים לדבר, לא מודעים לכך שבראש שלי, אני לא רק סטודנטית שעומדת בהגשה ,אני גם האדריכל צבי הקר מול בניין דנציגר. ורגע אחד של מחנק מלמד שיעור באדריכלות - הבחירה לשחרר את היצירה או להסכים לשבור אותה.
@DinurSharon#שימורוזהות
הקווים טהורים. גיאומטריה חדה, בטון חשוף, מסה שלא מתנצלת על קיומה. יצקתי פנימה את כל הנשמה שלי, כל זווית היא מחשבה, שעות של שרטוטים אל תוך הלילה.
העיניים שלהם סורקות את המבנה. "פונקציונליות", "אילוצי מערכת", "התאמות".
עצמו עיניים,מרכז העיר הפך לתעלת מים ובמקום לנוע במהירות,אתם שטים. בשיט באמסטרדם כילדה,גיליתי שקצב ונקודת המבט משנים חווית המרחב.העיר משתנה, מתפרקת לפרטים מרתקים,חיבורים,קונסטרוקציה,המרחב הקבוע הופך לדינמי.איך נחווה את המקומות המוכרים לנו אם נשנה את הקצב? #שימורוזהות@DinurSharon