Things fall apart; the center cannot hold; / Mere anarchy is loosed upon the world, / The blood-dimmed tide is loosed, and everywhere / The ceremony of innocence is drowned; / The best lack all conviction, while the worst / Are full of passionate intensity
@Ha_Drakon חולדאי, זמיר ומרצ מכרו את תל אביב ואת המצביעים שלהם. הרוב הליברלי יצא להצביע בהמוניו רק כדי שהנבחרים שלו יפנו נגדו. השאלה היא רק מה הם קיבלו ��תמורה
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu’s aides were allegedly paid to transform Qatar’s public reputation in Israel by arranging press junkets, inventing sources, and planting stories that brazenly inverted popular views. From Qatar’s perspective, the campaign was a success: the Qataris became crucial players in peace talks over Gaza. Within Israel, though, it has become the center of a nearly unprecedented scandal—a legal case, now known as Qatargate, that involves a sweeping police investigation and potential indictments of several members of Netanyahu’s innermost circle. Of all the corruption accusations that have plagued Netanyahu over the years, “the charge that his aides doubled as influence agents for Qatar may be the most politically damaging,” Ruth Margalit writes. https://t.co/IiUq02xlsy
נזא בצד לרגע, בואו נעשה את זה אישי: מישהו יכול להסביר את שלושת האירועים שגרמו למותן החודש של מרים, שרה ואסמא? אילו נבלי-על היה כ"כ דחוף להרוג, שהיה מוצדק להרוג איתם ילדות בנות 6 ו-8 ונערה בת 18? פקודות סודיות בחדרים סגורים קל להכחיש, אז בואו נדרוש הסברים לאירועים קונקרטיים: האם הילדות המסכנות האלה הוצאו להורג כדי להציל חיים? אילו סכנות מיידיות, פצצות מתקתקות, נוטרלו על חשבון חייהן? כי אם מותן לא היה הכרחי להצלת חיים, זהו פשע בלתי נסלח של מדינה נאלחת, הראויה לכל הסנקציות והגינויים שבעולם.
ידיעות אחרונות וYNET פתחו עכשיו לכניסה חופשית את התחקיר של @YRubovitch ושלי על התרעות גורמי המודיעין החל מ-2019 באשר לכסף הקטארי שישראל הכניסה לרצועה וכיצד נתניהו הגיב להן.
עיקרי הדברים:
· מסמכי מודיעין ועדויות חושפים כי נתניהו הוזהר החל מ-2019 על ידי שב"כ, אמ"ן וגורמים במצרים שהכסף הקטארי מגיע להתעצמות הצבאית של חמאס.
· בנוסף להסטת כספים שיועדו לסיוע הומניטרי, פעל ציר מימון חשאי ישיר מקטאר לחמאס.
· בסך הכול מימנו הכספים האלה - בידיעת נתניהו - כמחצית מהתקציב של כל הזרוע הצבאית.
· למרות ההתרעות המפורשות והתנגדותם החד-משמעית של ראשי השב"כ דאז נדב ארגמן ורונן בר, נתניהו לא עצר את העברת הכספים והמשיך במדיניות זו.
· בלשכת נתניהו הכחישו אבל גם ההכחשה שלהם נסתרת במסמכים, בין השאר במסמכים שנתניהו עצמו הציג למבקר המדינה.
*לתחקיר המלא:*
https://t.co/Yq6reSr7qc
@YediotAhronot@ynetalerts
אני קוראת את סדרת הציוצים הלא נגמרת של אבישי גרינצייג על סיפור ההתרעה שהעביר סינוואר.
ראשית, מעודד לראות שגרינצייג שדרג את הסיפור מ"טירלול", כפי שהגיב כשפורסם הרמז הראשון בחדשות 12 ביולי 2024, ל"ברווז עיתונאי", כפי שכינה אותו כשפורסם התחקיר ב"הארץ", ועד שהועלה לדרגת "שרלטנות" בלבד, בעקבות הודאתו של סופיאן אבו-זיידה שההתרעה נמסרה לו אישית מסינוואר.
יהיה מעייף להגיב אחת לאחת על כל אחת מהטענות שגולל ג��ינצייג בניסיון מאומץ להטיל ספק באמינות הסיפור (שמפורסם במלואו בספר "חטופים – 843 ימים של הפקרה").
אסתפק בתגובה היישר לשפיץ, למה שגרינצייג עצמו מגדיר כ"חלק הכי שרלטני" בסיפור:
"הרצוג אומר", טוען גרינצייג, "שבן זאיד מעולם לא הזהיר אותו או בכלל הזכיר משהו בטחוני או את החמאס או את סינואר ואת עזה, אלא דיברו על הפילוג בעם סביב המחלוקת על הרפורמה המשפטית, ושבן זאיד תמך ביוזמת הרצוג למתווה מוסכם".
ועל זה נאמר: אז הרצוג אמר.
הדברים שהרצוג אמר בראיון אכן לא עסקו באזהרה ספציפית של בן זאיד ולא הזכירו את סינוואר ואת עזה. אבל הם גם לא התייחסו כלל לרפורמה המשפטית.
הם כן הזכירו את דאגתו של בן זאיד מהאווירה הנפיצה ששררה באותה עת באזורינו והנוסח המדויק שלהם היה: "הוא (בן זאיד) דיבר איתי על כך הרבה בחודשים שלפני המלחמה. הוא כל הזמן העביר מסרים שצריך להרגיע את השטח. הוא אפילו שלח לישראל שליח מיוחד שנפגש עם ראש הממשלה. האמיר כאילו הרגיש שהשטח לפני פיצוץ'". עד כאן.
לא ברור איך מתוך כל זה מגיע אבישי לקביעה המתפלפלת: "אם אלדר מודה שנושא השיחה בין הרצוג לבין בן זאיד היה מחלוקת על הרפורמה המשפטית" (?). לא ברור גם איך על בסיס הנחת היסוד השקרית הזו הוא משרשר שורה שלמה של שאלות נוקבות (מה זה רלוונטי בכלל לתחקיר וגו')?
אלא מה?
אלדר מעולם לא הודה בכך ש"נושא השיחה בין הרצוג לבן זאיד עסקה במחלוקת על הרפורמה המשפטית", פשוט מפני שהרצוג כלל לא אמר זאת לאלדר (הייתי שם).
ולסיכום, בלשונו של אבישי: כמה שרלטן אפשר להיות?
עבדנו מאוד קשה במפלגת הדמוקרטים על גיבוש תכנית לרשות לאומית לטיפול בכל פגועי הנפש במדינה. מדובר לא רק בחיילים, גם באזרחים, ההערכות הן שמדובר בסדר גודל של למעלה מ200 אלף אנשים שחוו פגיעות נפשיות בדרגה כלשהי מאז ה7.10.
אני הסברתי לחברים במפלגה שעבדו אתי על התכנית, שהסיפור של הבן שלי שעורר הרבה עניין בקרב עיתונאים רבים, יזכה את התכנית שלנו בסיקור רציני, כי בכל זאת אפשר להנגיש את התכנית דרך הסיפור האישי של המשפחה שלנו. בני ״זכה״ לשרוד גם את ��נובה, גם הלחימה בבארי, וגם את הלחימה בחאן יונס ושיפא. בכל זאת סיפור מאוד מיוחד.
אז חשבתי. אני ניסיתי לעורר עניין אצל כל העיתונאים שהכרתי, הדוברים של הדמוקרטים ניסו לעורר עניין אצל כל הכתבים הפוליטיים ואחרים.
אף אחד לא הרים את הכפפה, זה לא מעניין אותם כי זה ״תעמולת בחירות״. כשביבי מפליץ זה מעניין, כשיועז הנדל או עפר וינטר משהקים זה סופר מעניין ודורש סיקור.
התכנית שלנו על המשבר הלאומי, משבר שכדי להבין את סדרי הגודל שלו, דומה למשבר שעברה גרמניה ורוסיה אחרי מלחמת העולם השניה כאשר מדובר על נפגעים בהשוואה לסך האוכלוסיה, התכנית הזאת לא מעניינת אף אחד.
ואז אתם בטוויטר יודעים לספר לי כמה המפלגות שלנו כושלות, העיתונאים מפחדים, הם עדיין כולם מפחדים שביבי איכשהו ישרוד ואז הוא יתנקם בהם. זה ממש לא משנה להם שתהיה פה תבוסה אדירה לביבי, הם פשוט יודעים שכלום לא יקרה להם אם גדי איזנקוט יהיה ראש הממשלה, הוא בנוי מחומרים אחרים מביבי ולא יתנקם בהם על חלקם בחיזוק קואליציית הרשע.
אני קוראת את סדרת הציוצים הלא נגמרת של אבישי גרינצייג על סיפור ההתרעה שהעביר סינוואר.
ראשית, מעודד לראות שגרינצייג שדרג את הסיפור מ"טירלול", כפי שהגיב כשפורסם הרמז הראשון בחדשות 12 ביולי 2024, ל"ברווז עיתונאי", כפי שכינה אותו כשפורסם התחקיר ב"הארץ", ועד שהועלה לדרגת "שרלטנות" בלבד, בעקבות הודאתו של סופיאן אבו-זיידה שההתרעה נמסרה לו אישית מסינוואר.
יהיה מעייף להגיב אחת לאחת על כל אחת מהטענות שגולל גרינצייג בניסיון מאומץ להטיל ספק באמינות הסיפור (שמפורסם במלואו בספר "חטופים – 843 ימ��ם של הפקרה").
אסתפק בתגובה היישר לשפיץ, למה שגרינצייג עצמו מגדיר כ"חלק הכי שרלטני" בסיפור:
"הרצוג אומר", טוען גרינצייג, "שבן זאיד מעולם לא הזהיר אותו או בכלל הזכיר משהו בטחוני או את החמאס או את סינואר ואת עזה, אלא דיברו על הפילוג בעם סביב המחלוקת על הרפורמה המשפטית, ושבן זאיד תמך ביוזמת הרצוג למתווה מוסכם".
ועל זה נאמר: אז הרצוג אמר.
הדברים שהרצוג אמר בראיון אכן לא עסקו באזהרה ספציפית של בן זאיד ולא הזכירו את סינוואר ואת עזה. אבל הם גם לא התייחסו כלל לרפורמה המשפטית.
הם כן הזכירו את דאגתו של בן זאיד מהאווירה הנפיצה ששררה באותה עת באזורינו והנוסח המדויק שלה�� היה: "הוא (בן זאיד) דיבר איתי על כך הרבה בחודשים שלפני המלחמה. הוא כל הזמן העביר מסרים שצריך להרגיע את השטח. הוא אפילו שלח לישראל שליח מיוחד שנפגש עם ראש הממשלה. האמיר כאילו הרגיש שהשטח לפני פיצוץ'". עד כאן.
לא ברור איך מתוך כל זה מגיע אבישי לקביעה המתפלפלת: "אם אלדר מודה שנושא השיחה בין הרצוג לבין בן זאיד היה מחלוקת על הרפורמה המשפטית" (?). לא ברור גם איך על בסיס הנחת היסוד השקרית הזו הוא משרשר שורה שלמה של שאלות נוקבות (מה זה רלוונטי בכלל לתחקיר וגו')?
אלא מה?
אלדר מעולם לא הודה בכך ש"נושא השיחה בין הרצוג לבן זאיד עסקה במחלוקת על הרפורמה המשפטית", פשוט מפני שהרצו�� כלל לא אמר זאת לאלדר (הייתי שם).
ולסיכום, בלשונו של אבישי: כמה שרלטן אפשר להיות? @avishaigrinzaig @shlomieldar
עוד משהו על התחקיר הזה, שרלוונטי גם לדיון על נז"א: עבדתי עד היום בחמישה-שישה פרוייקטים עיתונאיים בינלאומיים גדולים (תלוי איך סופרים), ובעוד כמה קטנים יותר. ראיתי עבודה בלא מעט כלי תקשורת זרים וגם בישראל, כך שאני יכול לומר בביטחון שהסטנדרט בישראל לגבי בדיקת עובדות ודיוק הוא מהנמוכים שראיתי.
בעיתונות בחו"ל יש תפקיד של בודק עובדות. מישהו שיושב על הכתבה הגולמית שלך, וכל תפקידו הוא לעבור על כל עובדה שמצויינת בטקסט, ולבקש מהכתב לדעת על מה היא מתבססת ולראות את הסימוכין, כדי לדעת שאנחנו על קרקע מוצקה. זה דבר מאד בסיסי במערכות תקשורת בחו"ל, שפשוט לא ק��ים בישראל.
בארץ האחריות לזה במקרה השכיח היא של הכתב מול עצמו. לפעמים עורכים ישאלו על פרט כזה או אחר, אבל נדיר שייכנסו לעומק הזה, ובטח לא בצורה שיטתית על כל עובדה שמופיעה בטקסט. בחלק מהמקרים זה ייעשה מול הערות של ייעוץ משפטי. אבל בכלי התקשורת שעבדתי איתם בחו"ל זה בכלל לא עניין של ניתוח סיכונים משפטי, אלא קודם כל של מחוייבות אמיתית לאמת ולדיוק.
למשל, לפני שנתיים פרסמתי יחד עם עיתונאים מחו"ל תחקיר על איך איראן משתמשת בסוחרי סמים ועבריינים כדי לבצע פעולות טרור על אדמת אירופה וארה"ב. בדיקת העובדות שראיתי אצל "דר שפיגל" ו"מדיהפארט" בתחקיר הזה לא היתה במילימטר פחות קפדנית מאשר בפרויקטים אחרים שעשיתי איתם, למרות שהסיכון לתביעת דיבה היה אפס. זה באמת מאד מרשים לראות את זה.
אני חושב שהדבר הזה מאד נחוץ לנו. זה מייצר עיתונות מדוייקת ואמינה יותר, שבה יותר קשה לכתב פשוט להקריא או לפרסם דף מסרים שהכתיב לו גורם אינטרסנטי, בלי שום הצלבה ואימות. הבעיה היא שאני יוצא פה מנקדות הנחה שכלי התקשורת בישראל אכן מחוייבים לאמת ולדיוק, והבעיה היא רק בכתבים. ולצערי, התחושה היא שהסיבה והמסובב הפוכים. זה לא שבתקשורת בישראל יש פחות דיוקים כי אין בודקי עובדות. אין בודקי עובדות כי ללא מעט כלי תקשורת בישראל לא אכפת לפרסם לצרכנים שלהם חארטות וספינים.
מעבר לזה, אני חושב שהדבר הזה מייצר מערכות חזקות יותר, וכתבים צנועים יותר. כלומר, כתבים שפחות יתעסקו במימיקות של "צריך לומר ביושר" במהדורה או בלהיות "פרסונה" בטוויטר, ויותר בלהביא לצרכן התקשורת את מה שחדש, חשוב ומעניין, וגם מדוייק ככל האפשר ובהקשר הנכון.
אחרי כל זה, כמובן שיש בישראל המון עיתונאים מצויינים, בכל כלי התקשורת. גם כתבים וגם עורכים. יש גם כלי תקשורת שיותר מחוייבים לאמת ולדיוק מאחרים. אבל לטעמי הסטנדרט עדיין נמוך משמעותית מכל כלי תקשורת גדול בחו"ל. זו בעיה מבנית אמיתית, שמקשה על הצופה או הקורא להבין אם הוא מקבל דיווח רציני שהוא יכול לסמוך עליו, או תדרוך מהלשכה שמגיע אליו כמו שהוא נשלח לכתב בווטסאפ כולל שגיאות הכתיב.
@BradSherman Thank you Mr. Sherman, sadly most people here in Israel are blinded by state-sponsored media/propaganda, so I can't see the Israeli public waking up to this reality. Sometimes a nation decides to commit su1c1de, and it seems like Israel decided
@amirtibon אף אחד בתקשורת הישראלית המיינסטרימית לא יעשה כלום. הם שותפים מלאים להפיכה המשטרית ושותפים מלאים למחדל שבעה באוקטובר ולמחדלים שבעקבותיו. אבי ניר ואבי וייס צריכים לשבת בכלא
סופיאן אבו זיידה חושף את עצמו מרצונו שהוא ״עיני פחם״ שהעביר את ההתרעה לשב״כ באמצע חודש ספטמבר, שיחיא סינוואר מתכנן מתקפה גדולה על ישראל. הוא מפרסם את הסרטון הזה בפייסבוק. קישור בתגובה הראשונה
מבחינתי הבגידה הכי גדולה של ערוצי התקשורת באזרחי מדינת ישראל, זה הסיפור של הקמ״ן א, קמן אוגדת עזה ב7/10, והראיונות האינסופיים של אביו ללא כל גילוי נאות. זה כל כך מביך, לא אתי, ומבחיל, שאנשי תקשורת רבים ידעו על כך והמשיכו להזמין את האבא חדשות לבקרים ללא כל גינוי נאות. מבחיל.